סעיף 4 לתקנות העברת אסירים לארצותיהם, התשנ״ח–1997, הסכמת אסיר זר.

(א)הסכמתו של אסיר זר להעברתו למדינת אזרחותו לפי החוק תינתן בכתב בפני מנהל בית הסוהר שבו נושא האסיר את עונשו, או בפני סוהר בכיר אחר שימונה על ידי נציב בתי הסוהר לענין חוק זה [צ״ל: החוק] (להלן – הסוהר הממונה), לפי טופס 4 שבתוספת, שיהיה מתורגם לשפה המובנת לאסיר הזר.

(ב)בטרם יתן האסיר הזר את הסכמתו להעברתו למדינת אזרחותו יסביר לו מנהל בית הסוהר או הסוהר הממונה, בשפה המובנת לאסיר, בעצמו או בעזרת מתורגמן, את כל אלה:

(1)המשך נשיאת העונש במדינת אזרחותו של האסיר ייעשה בהתאם לדין הקיים במדינה האמורה בקשר לנשיאת עונש מאסר או קיצורו, והדין החל בישראל לענין זה יפסיק לחול עליו;

(2)עם זאת, כל שינוי שיחול, לפי הדין בישראל, בעונש שהוטל על האסיר יובא לידיעתה של מדינת אזרחותו של האסיר כדי שזאת תקצר את תקופת המאסר של האסיר או תשחרר אותו בהתאם למה שייקבע בישראל;

(3)הסכמתו של האסיר להעברה היא סופית ואין הוא רשאי לחזור בו לאחר נתינתה;

(4)העברת האסיר למדינת אזרחותו מותנית בכך שמדינת ישראל ומדינת אזרחותו מסכימות להעברתו כאמור;

(5)העברת האסיר למדינת אזרחותו תיעשה כשהאסיר נמצא במשמורת;

(6)הוצאות ההעברה של האסיר למדינת אזרחותו, לרבות הוצאות ליוויו, לא יהיו על חשבון מדינת ישראל.

(ג)היה האסיר הזר קטין או פסול דין, תינתן הסכמת אפוטרופסו לפי טופס 5 שבתוספת לאחר שהוסבר לו מה הם תנאי ההעברה כאמור בתקנת משנה (ב); טופס 5 יהיה מתורגם לשפה המובנת לאפוטרופסו של האסיר הזר.

(ד)באסיר כאמור בסעיף 4(ד) לחוק, יאשר בכתב מי שאחראי על הטיפול באסיר שהעברת האסיר למדינת אזרחותו נעשית על דעתו.