סעיף 2 לתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (דרך קביעת עלות הגיוס), התשנ״ד–1994, חישוב עלות הגיוס.

(א)עלות הגיוס לתקופות פריסה כמפורט להלן תיקבע בשיעור ממוצע התשואות המשוקלל של סדרות איגרות חוב סחירות שיתרת תקופתן לפדיון הנה לפי המפורט לצדן, על פי ממוצע התשואות כאמור לרבעון הקלנדרי שלפני הרבעון שבו ניתנה ההודעה לפי תקנה 3, כשהוא מעוגל לעשירית האחוז הקרובה ביותר –

(1)לתקופת פריסה של עד חמש שנים – בשיעור ממוצע התשואות המשוקלל של סדרות כאמור שיתרת תקופתן לפדיון הנה שלוש שנים לפחות ועד חמש שנים;

(2)לתקופת פריסה מעל חמש שנים ועד שמונה שנים – בשיעור ממוצע התשואות המשוקלל של סדרות כאמור שיתרת תקופתן לפדיון הנה מעל חמש שנים ועד שמונה שנים;

(3)לתקופת פריסה מעל שמונה שנים ועד שתים עשרה שנים – בשיעור ממוצע התשואות המשוקלל של סדרות כאמור שיתרת תקופתן לפדיון הנה מעל שמונה שנים ועד שתים עשרה שנים;

(4)לתקופת פריסה מעל שתים עשרה שנים ועד שבע עשרה שנים ושישה חודשים – בשיעור ממוצע התשואות המשוקלל של סדרות כאמור שיתרת תקופתן לפדיון הנה מעל שתים עשרה שנים.

(ב)לא היו איגרות חוב סחירות שיתרת תקופתן לפדיון מתאימה לתקופה מסוימת מן המנויות בתקנת משנה (א), תיקבע עלות הגיוס לתקופת הפריסה הארוכה יותר שלאחריה, ובאין תקופה כאמור – לתקופה הקרובה שלפניה.