סעיף 13 לתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם), התשנ״ח–1998, תחולה.

(א)כל עוד לא הותקנו כללים למימוש נכסים חקלאיים לפי סעיף 23 לחוק, לא יחולו הוראות תקנות אלה על מימוש הנכסים המפורטים בתקנת משנה (ב).

(ב)ואלה הנכסים:

(1)מקרקעין שעל פי תכנית שאושרה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965, ייעודם חקלאי, והם מוחזקים בידי גורם חקלאי בבעלות או בחכירה או ברשיון לשימוש חקלאי, כל עוד לא שונה ייעודם על פי דין;

(2)מקרקעין המשמשים להפקת הכנסה מחקלאות שהובאה בחשבון בחישוב כושר ההחזר של הגורם החקלאי בהתאם לקבוע בתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (כללים לקביעת כושר ההחזר של גורם חקלאי), התשנ״ד–1994, כל עוד הם משמשים להפקת הכנסה כאמור;

(3)מיטלטלין בני פחת המצויים בבעלות של גורם חקלאי, או המשמשים אותו בהפקת הכנסה מחקלאות שהובאה בחשבון בחישוב כושר ההחזר האמור של אותו גורם חקלאי.

(ג)כל עוד לא הותקנו כללים למימוש נכסים חקלאיים לפי סעיף 23 לחוק, והמשקם קבע כי לגורם החקלאי אין כושר החזר לפרוע את כל חובותיו להסדר, ובין נכסיו של אותו גורם חקלאי היה נכס מקרקעין מהמנויים בתקנת משנה (ב)(1) או (2) –

(1)יטיל המשקם עיקול על המקרקעין האמורים;

(2)לא יתן המשקם פסק המסדיר את כל חובותיו של אותו גורם חקלאי, אלא בהסכמת נושיו שסכום חובותיו כלפיהם מהווה 75% מכלל חובותיו; ואולם אם היה הגורם החקלאי חבר באגודה חקלאית כמשמעותה בפסקה (1) להגדרתה בחוק, יהיה המשקם רשאי ליתן פסק המסדיר את כל חובותיו והעיקול כאמור בפסקה (1) יישאר בתוקפו עד להסדרת חובות האגודה החקלאית שבה הוא חבר.