סעיף 9 לחוק היטל על רכוש (הוראת שעה), התשמ״ה–1985, שווי בנין עסקי.

(א)שוויו של בנין עסקי שאינו משמש בחקלאות ואיננו בנין מאגר הוא כמפורט להלן:

(1)כשהבנין נרכש בידי בעלו –

(א)לפני יום י׳ בתשרי התש״ם (1 באוקטובר 1979) – השווי כפי שנקבע לאחרונה לענין מס רכוש כפול ב־177, ואם לא נקבע כאמור – שווי הרכישה כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע גם שווי זה – הוצאות הרכישה; וכל אחד משני האחרונים, לפי הענין, כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(ב)אחרי יום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) – שווי הרכישה כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע – הוצאות הרכישה; וכל אחד מהם, לפי הענין, כשהוא מוכפל במספר שבתוספת השניה, בהתאם ליום הרכישה;

(2)כשהבנין נבנה בידי בעלו –

(א)לפני יום י׳ בתשרי התש״ם (1 באוקטובר 1979) – השווי כפי שנקבע לאחרונה לענין מס רכוש כפול ב־177, ואם לא נקבע שווי כאמור – צירופם של שני אלה:

(1)שווי הרכישה של הקרקע כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע – הוצאות הרכישה של הקרקע; וכל אחד מהם, לפי העניין, כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(2)סכום הוצאות הבניה, כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(ב)אחרי יום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) – צירופם של שני אלה:

(1)שווי הרכישה של הקרקע כפי שנקבע לענין מס שבח, ואם לא נקבע שווי כאמור – הוצאות הרכישה; וכל אחד מהם, לפי הענין, כשהוא מוכפל במספר שבתוספת השניה, לפי יום הרכישה;

(2)סכום הוצאות הבניה כפול במספר שבתוספת השניה, כשיום הרכישה לענין זה הוא יום גמר הבניה;

(3)בבנין שבעלו הוסיף לו תוספת בניה –

(א)לפני יום י׳ בתשרי התש״ם (1 באוקטובר 1979) – שווי הבנין כאמור בפסקאות (1) או (2), לפי הענין, כולל שווי תוספת הבניה אם נכללה בשווי שנקבע לאחרונה לענין מס רכוש; ואם תוספת הבניה לא נכללה בשווי כאמור – שווי הבנין כאמור בפסקאות (1) או (2) בתוספת סכום הוצאות הבניה כשהוא מתואם ליום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) ומוכפל ב־177;

(ב)אחרי יום ט׳ בתשרי התש״ם (30 בספטמבר 1979) – שווי הבנין כאמור בפסקאות (1) או (2), לפי הענין, בתוספת סכום הוצאות הבניה כפול במספר שבתוספת השניה, כשיום הרכישה לעניין זה הוא יום גמר הבניה;

(4)בבנין שלא חלות עליו פסקאות (1) עד (3) – הסכום שניתן לקבל בעדו במכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון, ביום הקובע (להלן – שווי השוק);

(5)בבנין שביום הקובע היה מושכר בשכירות שחל עליה חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל״ב–1972, ושלא חלה לגביו פסקה (1) – 20% מהשווי שהיה נקבע לו על פי פסקאות (1) עד (4) אילולא היה מושכר כאמור.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)בנין עסקי ששנה לפחות לפני היום הקובע היה ללא שימוש, ובעלו הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה ששווי השוק שלו ביום הקובע היה נמוך מ־60% מהשווי שעל פי סעיף קטן (א), יהיה שוויו – שווי השוק שלו;

(2)בנין עסקי שבשנה שנסתיימה ביום הקובע היו דמי השכירות השנתיים שקיבל בעלו או דמי השכירות הגבוהים ביותר לחודש שקיבל בחודש כלשהו, כשהם מוכפלים ב־12, לפי הענין – והכל כשהם מתואמים בשיעור עליית המדד, בדרך שקבע הנציב – נמוכים מ־3% מהשווי שעל פי סעיף קטן (א), יהיה שוויו – סכום דמי השכירות המתואמים כאמור כפול 33¹⁄₃; הוראות פסקה זו לא יחולו על בנין עסקי שהשכירה חברה לבעל שליטה בה או שהשכיר בעל שליטה לחברה שבשליטתו או שהשכיר אדם לקרובו; לענין זה, ”בעל שליטה“ – כמשמעותו בסעיף 32(9) לפקודה, ו”קרוב“ – כמשמעותו בסעיף 76(ד) לפקודה.

(ג)שווי של בנין עסקי שנועד לשמש בחקלאות, שאיננו בנין מאגר, ואין בו שימוש אחר הוא סכום המתקבל מהכפלת מספר המטרים המרובעים של כל שטח הרצפות שבבנין, להוציא מרפסות פתוחות וגזוזטראות, ב־3,500 שקלים.

(ד)שוויו של בנין עסקי שהוא בנין מאגר הוא סכום המתקבל מהכפלת מספר המטרים המעוקבים של נפח הבנין ב־5,250 שקלים – כשהבנין הוא מגדל, וב־350 שקלים – כשהבנין הוא בריכה או בור.

(ה)שוויו של בנין עסקי הנמצא מחוץ לישראל ומחוץ לאזור הוא שווי התמורה שניתנה בעדו בעת רכישתו, כשהוא מחושב במטבע של המדינה שבה מצוי הבנין וכשהוא מוכפל בשער היציג שפרסם בנק ישראל לאותו מטבע ליום י׳ בניסן התשמ״ה (1 באפריל 1985).