הנוסח המלא של צו עסקי חליפין (מתן ערובה), תשי״ד–1954, ב-4 סעיפים.

בצו זה –

”עסק חליפין“ – עסק שיבוא ויצוא משולבים בו;

”מבקש“ – מבקש רשיון יבוא או רשיון יצוא לעסק חליפין, לרבות האדם המתחייב לבצע בשלמות או במקצת, את עסק החליפין או את היבוא שבו או היצוא שבו.

לא יינתן רשיון יבוא או רשיון יצוא לעסק חליפין אלא לאחר שהמבקש נתן ערובה לביצוע העסק, והיא:

(1)שטר התחייבות בסכום, במועד ובנוסח שתקבעם הרשות המוסמכת, ובלבד שהסכום לא יעלה על שוויה של סחורת היבוא או של סחורת היצוא בהערכתה של הרשות;

(2)ערבות מניחה את דעת הרשות למילוי ההתחייבויות שבשטר ההתחייבות.

רשאית רשות מוסמכת, באישורו של המנהל הכללי של משרד המסחר והתעשיה, להחזיר ערובה שניתנה לפי סעיף 2, אם ראתה שעסק החליפין לא בוצע מסיבות שאין לנותן הערובה שליטה עליהן.

לצו זה ייקרא ”צו עסקי חליפין (מתן ערובה), תשי״ד–1954“.