סעיף 8 לתקנות נכסי נפקדים (פיצויים) (הוצאת איגרות חוב), תשל״ה–1975, דרכי תשלום הריבית ופרעון הקרן.

(א)פרעון התלושים תעשה המינהלה במישרין או באמצעות מוסד בנקאי (להלן – המשלם).

(ב)המוסר תלוש לפרעון יציג את איגרת החוב בה כלול התלוש בפני המשלם, אשר, לאחר שפעל כמפורט להלן יגזור את התלוש ויפרענו; התלוש האחרון יימסר יחד עם איגרת החוב ולא יגזר ממנה.

(ג)כל תלוש שיוצג לפרעון לפני יום ט״ו בניסן תש״ם (1 באפריל 1980) (להלן – תלוש על־שם), יפרע לבעלים; היו לאיגרת החוב כמה בעלים, יפרע התלוש לאותו בעלים שימסרנו לפרעון.

(ד)פרעון תלוש על שם ייעשה באחת משתי דרכים אלה:

(1)במזומן – עם מסירת התלוש למשלם, זיהוי הבעלים על פי תעודת זהות, חתימת הבעלים על גבי התלוש, ואישור הזיהוי והחתימה על ידי המשלם על גבי התלוש;

(2)על ידי זיכוי חשבון הבעלים במוסד בנקאי, ובלבד שהמוסד הבנקאי אישר על התלוש, או בדרך אחרת שהמינהלה הורתה, כי בתמורה המשתלמת כנגד התלוש עם הצגתו למינהלה, יזוכה חשבונו של הבעלים אצל אותו מוסד בנקאי.

(ה)כל תלוש שיוצג לפרעון ביום ט״ו בניסן תש״ם (1 באפריל 1980) או לאחריו יפרע למי שימסרנו לפרעון.

(ו)מהמועד שנקבע לפרעונו של כל תלוש לא ישא הסכום העומד לפרעון ריבית ולא יובאו בחשבון הפרשי הצמדה כלשהם.

(ז)מסרה המינהלה לזכאי איגרות חוב לאחר מועד שנקבע לפרעונו של תלוש, יקבל הזכאי איגרות חוב בסכום הקרן כפי שקבע הממונה או בית־המשפט; התלושים שמועד פרעונם עבר ייפרעו לזכאי, ייגזרו בידי המינהלה ויבוטלו.