סעיף 2 לחוק טבי־דולר, תשי״א–1951, התמורה.

(א)שר האוצר רשאי להוציא טבי־דולר באחת התמורות האלה בלבד:

(1)המחיר המגיע בעד ניירות־ערך שהועברו לשר האוצר – בין לפני תחילת תקפו של חוק זה ובין לאחר מכן – בתוקף צו לפי תקנה 7(2) לתקנות ההגנה (כספים), 1941;

(2)ניירות־ערך שהקרן שלהם משתלמת במטבע־חוץ;

(3)מטבע־חוץ;

(4)מטבעות זהב ומטילי זהב.

(ב)רכש אדם משר האוצר טבי־דולר באחת התמורות האמורות, רשאי שר האוצר, על אף האמור בסעיף קטן (א), להוציא באותה שעה לאותו אדם, תמורת לירות ישראליות, טבי־דולר נוספים בערך נקוב השווה לאחוז מסויים מן הערך הנקוב של טבי־הדולר שרכש אותו אדם כאמור. שר האוצר יקבע את האחוז האמור, בין דרך כלל ובין לכל סוג מן התמורות המפורטות בסעיף קטן (א), תוך התיעצות עם ועדת הכספים של הכנסת.

(ג)לצורך סעיף זה יהיה –

(1)שער החליפין – השער הנהוג אותה שעה אצל מי שמורשה כחוק לעסוק במסחר במטבע־חוץ;

(2)השער של מטבעות זהב ושל מטילי זהב – השער שיקבע להם שר האוצר.