סעיף 4 לתקנות הנמלים (מניעת זיהום משפכים מכלי שיט), התשפ״ד–2024, איסור הרקת שפכים.

(א)לא יריק אדם שפכים לים מכלי שיט, אלא בהתקיים אחד מאלה:

(1)השפכים טופלו במערכת טיפול בשפכים כאמור בתקנה 6(א)(1), ובלבד שהם אינם מוצקים, לא יצופו מעל פני המים ולא ישנו את צבע המים;

(2)השפכים טופלו במערכת לכתישה ולחיטוי כאמור בתקנה 6(א)(2), ויורקו במרחק של יותר משלושה מיל ימיים מן היבשה הקרובה ביותר;

(3)השפכים יישמרו במכל אגירה לפי תקנה 6(א)(3) ויורקו במרחק של יותר משנים עשר מיל ימיים מן היבשה הקרובה ביותר.

(ב)בהרקה לפי תקנת משנה (א)(2) או (3), לא יריק אדם שפכים שאוחסנו במכלי אגירה או שמקורם בחללים המכילים בעלי חיים, בבת אחת אלא בקצב מתון ובעת שכלי השיט נמצא בדרך ומתקדם במהירות שלא תפחת מ־4 קשרים; המנהל או הרשות המוסמכת הזרה יאשרו את קצב ההרקה ויצרפו אישור כאמור לתעודה.

לעניין זה –

”קצב הרקה“ – בכלי שיט ישראלי בקצב שאישר המנהל, ובכלי שיט זר בקצב שאישרה הרשות המוסמכת של מדינת הדגל, והכול לפי הנחיית אימ״ו לעניין המלצות ותקנים לקצב ההרקה של שפכים לא מטופלים [MEPC.157(55) ‏(Recommendation on standards for the rate of discharge of untreated sewage from ships, as amended)];

”בדרך“ – בנתיב בים לרבות בסטייה מהדרך הישירה והקצרה ביותר, לצורך הרקה יעילה, אם הדבר מעשי מבחינת ניווט.

(ג)על אף האמור בתקנת משנה (א) –

(1)לא יריק אדם שפכים לים, ובכלל זה שפכים שטופלו לפי תקנות משנה (1) או (2) של התקנה האמורה, בתחום נמל;

(2)לא יריק אדם שפכים לים מאוניית נוסעים באזור מיוחד אלא אם כן טופלו לפי תקנת משנה (א)(1).