סעיף 10 לחוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ״ד–2024, תוספת פיגור על אי־תשלום קנס במועד לתשלומו.

(א) (1)קנס בשל הפרת תעבורה שלא שולם, כולו או חלקו, במועד לתשלומו כאמור בסעיף 8(ג), 9(א) או 19(ד) (בסעיף זה – המועד לתשלום הקנס), לפי העניין, תיווסף עליו תוספת פיגור בשיעור כאמור בסעיף קטן (ב)(1) (בסעיף זה – תוספת פיגור).

(2)הגורם המוסמך לגבות את הקנס ישלח, ככל הניתן, הודעה למפר, למספר הטלפון הנייד שלו, טרם חלוף המועד לתשלום הקנס, בדבר גובה הקנס, המועד לתשלום הקנס ותוספת הפיגור שצפוי שתתווסף אם לא ישלם את הקנס במועדו, ובלבד שיש בידי אותו גורם מספר הטלפון הנייד של המפר.

(ב) (1)שיעור תוספת הפיגור יהיה שלושים אחוזים מהקנס בשל הפרת התעבורה או מחלקו שלא שולם, לפי העניין.

(2)על קנס שלא שולם במועדו, כולו או חלקו, יתווספו בתקופת הפיגור ריבית שקלית ודמי פיגורים עד לתשלומו, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, בשינויים המחויבים.

(ג)לעניין החלטה להטיל קנס שנתן מפקח שהוא פקח או עובד רשות מקומית כאמור בסעיף 28, רשאי גורם מוסמך לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום תוספת פיגור, כולה או חלקה, אם נוכח שהעילה לאי־תשלום במועד היא אחת מאלה:

(1)נבצר מהמפר לשלם את הקנס במועדו בשל סיבה שאינה תלויה בו;

(2)הסיבה לחיוב בתוספת הפיגור יסודה בתקלה של רשויות המדינה או של רשות מקומית.

(ד)בקשה לפי סעיף קטן (ג) תהיה בכתב, והגורם המוסמך רשאי להחליט בה על יסוד הכתב בלבד.

(ה)סכום ששולם או שנגבה על חשבון קנס בשל הפרת תעבורה שהתווספה עליו תוספת פיגור, ייזקף תחילה לחשבון ההוצאות לנקיטת הליכי גביית קנס בשל הפרת תעבורה שלא שולם במועדו לפי חוק זה, לאחר מכן לחשבון תוספת הפיגור ולבסוף לחשבון הקנס.