הנוסח המלא של תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (מתן גמלאות לתושב חוץ), תשל״ד–1974, ב-8 סעיפים.

בתקנות אלה –

”מעביד“ – מדינת ישראל או מעביד אחר ששר העבודה והרווחה אישר בהודעה ברשומות;

”נפגע בחוץ לארץ“ – תושב חוץ שנפגע בחוץ לארץ בפגיעת איבה שאושרה לפי סעיף 10 לחוק תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו;

”חוק משפחות חיילים“ – חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש״י–1950.

נפגע בחוץ לארץ זכאי לאלה:

(1)לתגמולים בכסף, בין שהוא בישראל או מחוצה לה;

(2)לתגמולים בעין, כל עוד הוא שוהה בישראל; אם הוא נמצא בחוץ־לארץ וזקוק לטיפול רפואי בגלל פגיעת איבה, יכסה המוסד את ההוצאות הרפואיות לפי התעריפים המקובלים שקבעו מוסדות הביטוח הרפואי או השירות הרפואי הממלכתי באותה ארץ לגבי אותו טיפול רפואי, ובלבד שהוצאות אלה אושרו בידי רופא שהמוסד הסמיכו; באין תעריפים קבועים ישלם המוסד בהתאם לתעריפים המקובלים והמאושרים של השירותים הרפואיים המוסמכים בארץ.

(א)גרמה פגיעת איבה למותו של נפגע בחוץ לארץ יהיו בני משפחתו זכאים לתגמול והוראות הסעיפים בחוק משפחות חיילים המפורטים להלן יחולו עליהם, בשינויים המחוייבים: 7(ב)(3), 7(ה), 8, 8ב, 9(א), 10 למעט סעיף קטן (ז), 12א למעט סעיף קטן (ג), 13, 13ב, 14, 14א, 17, 18, 25ב, 29ג ו־32א, וכן יחולו הוראות תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוצאות קבורה), התשל״ח–1978.

(ב)לענין תקנה זו, ”בן משפחה“ – כמשמעותו בהגדרת ”בן משפחה“ שבסעיף 1 לחוק משפחות חיילים, בסעיפים קטנים (א), (א1), (ב) ובלבד שטרם מלאו לילד 21 שנים, ו־(ג).

שר העבודה רשאי לאשר מעביד למפרע אך לא מתאריך מוקדם יותר מתחילתן של תקנות אלה.

זכאי לתגמול לפי תקנות אלה הזכאי לפיצוי מכוח אותה עילה לפי דיני המדינה שבה נפגע או הארץ שבה הוא תושב, לא יהיה זכאי לתגמולים לפי החוק.

תקנות 40 ו־43 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי״ד–1954, יחולו לגבי נפגע, בשינויים המתאימים.

תחילתן של תקנות אלה ביום ה׳ בתשרי תשל״ד (1 באוקטובר 1973).

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (מתן גמלאות לתושב חוץ), תשל״ד–1974“.