סעיף 13 לחוק השפוט בארצות נכר, 1890, הוראות להגנת בני אדם הפועלים עפ״י חוקי השפוט בארצות נכר.

(1)אין להגיש משפט או מו״מ משפטי נגד אדם על כל פעולה שעשה בהתאם לחוק זה או כדי להוציא לפועל חוק זה או כל חוק שבוטל ע״י חוק זה או כל דבר מלך שניתן עפ״י חוק זה או של כל שפוט של הוד מלכותה המוזכר בחוק זה או מחמת כל רשלנות בהוצאה לפועל של חוק זה או של דבר מלך או שפוט כאמור לעיל –

(א)בכל בית משפט במושבות הוד מלכותה, אלא אם כן הוחלו תוך ששה חדשים לאחר המעשה או אי־המעשה או הרשלנות שקובלים עליהם או, כשההיזק או החבלה נמשכים, במשך ששה חדשים למיום הפסקתם של ההיזק או החבלה, או כשגרם התביעה נתעורר מחוץ למושבות הוד מלכותה, תוך ששה חדשים מן היום שבו היו בעלי הדין בתוך תחומי השפוט של בית המשפט שהמשפט או התביעה הוגשו בפניו;

(ב)בפני כל בית משפט של הוד מחוץ למושבות הוד מלכותה, אלא אם כן נתעורר גרם המשפט בתוך תחומי השפוט של אותו בית המשפט והוחל המשפט תוך ששה חדשים לאחר הפעולה, הרשלנות או אי הפעולה שקובלים עליהן ואילו כשההיזק או החבלה נמשכים, תוך ששה חדשים לאחר הפסקתם.

(2)בכל משפט או תביעה ממין זה, מותר לטעון לפני התחלתם, כי מציעים הצעה לסיפוק התביעה בין במקום טענה אחרת ובין נוסף לכל טענה אחרת. אם הוחלו המשפט או התביעה לאחר שניתנה ההצעה, או אם המשיכו בהם לאחר ששולם לבית המשפט כל סכום לסילוק תביעתו של התובע, ואם אין התובע גובה יותר מן הסכום שהוצע או ששולם, הרי לא יגבה כל הוצאות שהוצאו לאחר ההצעה או התשלום, והנתבע יהא זכאי לקבל את ההוצאות שתוטלנה על העורך דין ושולחו, למיום ההצעה או התשלום. ואולם הוראה זו לא תפגע בהוצאות המשפט שהוצאו על צו לא תעשה במשפט או בתביעה.