סעיף 14 לתקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי הדין והמינהל בבית דין לתעבורה), התשפ״ו–2026, ראיות.

(א)בית הדין ידון בערר על פי ראיות שיובאו בתצהירים או על פי מסמכים המאמתים את העובדות הנטענות בו ובכלל זה תעודת עובד הציבור כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971 או צילום; ואולם רשאי בית הדין, לבקשת בעל דין, להתיר חקירת מצהיר או מגיש מסמך של בעל דין שכנגד (בתקנה זו – מצהיר), אם ראה כי הדבר דרוש לשם הכרעה בערר.

(ב)בקשה לחקירת מצהיר תוגש בכתב לבית דין, במועד מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר משבעה ימים טרם מועד הדיון, ותפרט את הנושאים שעליהם מתבקשת החקירה; המבקש יציין בבקשה את עמדתו של בעל הדין שמטעמו הוגש התצהיר או המסמך, לעניין הבקשה, וכן יצרף את תגובתו של אותו בעל דין, אם התבקש לכך על ידו.

(ג)לא דחה בית הדין את הבקשה לחקירת מצהיר, יורה על התייצבותו של המצהיר לחקירה במועד הדיון; מצהיר שהוזמן כאמור, רשאי לבקש מבית הדין שיפטור אותו מן החקירה, ובית הדין רשאי לפטור אותו מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ד)לא התייצב המצהיר בהתאם להחלטת בית הדין, לא ישמש תצהירו או מסמכו כראיה אלא ברשות בית הדין.

(ה)ראה בית הדין שהדבר דרוש לשם הכרעה בערר, רשאי הוא, לאחר שנתן לשאר בעלי הדין הזדמנות להגיב לבקשה, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות השמעת עד שאינו מצהיר בנושא ובהיקף שיקבע בית הדין.