סעיף 3 לדבר המלך במועצה על ארץ־ישראל, 1948.

(1)הנציב העליון רשאי מזמן לזמן להתקין – בצו – אותה קביעה, שתהיה נראית לו – לפי שיקול־דעתו היחיד – מועילה לממשל בארץ־ישראל, עד להסתלקותו של הוד רוממותו מן הממשל בארץ־ישראל, או מתוך צפייה או הכנה לאותה הסתלקות.

(2)בלי לפגוע בכללותם של הכוחות, המוענקים לנציב העליון בסעיף־קטן (1) של הסעיף הזה, יהיה כל צו, שיינתן לפי הסעיף־הקטן ההוא, עלול להפקיע שום חוק קיים, להוסיף עליו, לתקנו, להטילו בשינויים, או להתלות את פעולתו, ושום קביעה של חוק קיים, העשוייה להיות בלתי־עקבית לכל צו כזה, לא תהיה נודעת לה נפקות כל זמן שיהיה אותו צו עומד בתוקפו.

(3)בהשתמשו בכוחותיו לפי הסעיף הזה יפעל הנציב העליון בהתאם לשום הוראות העשויות להינתן לו בחתימת־היד ובטבעת המלכותיות, או באמצעות מזכיר־מדינה, אולם השימוש בכוחות האמורים לא יהיה כפוף באורח אחר לשום תנאי או הגבלה.

(4)(בוטל מכללא): הוד רוממותו שומר לעצמו את הזכות לדחות שום צו, שנתנו הנציב העליון לפי הסעיף הזה, ולהודיע על אותה דחייה באמצעות מזכיר־מדינה. כל דחייה כזאת תהיה נודעת לה נפקות למן הזמן, שבו יפרסם אותה הנציב העליון בהודעה ברשומות [במקור: בעיתון הרשמי של ארץ־ישראל].