סעיף 428ב לחוק העונשין, תשל״ז–1977, הוראת שעה לעניין גביית דמי חסות.

(א)הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 428א (בסעיף זה – עבירה), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט להקל בעונשו, מטעמים מיוחדים שיירשמו; עונש מאסר כאמור לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על־תנאי.

(ב)הורשע אדם בעבירה, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא אחד מאלה:

(1)רכוש ששימש או נועד לשמש אמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה;

(2)רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.

(ג)נוכח בית משפט מחוזי, על פי בקשה של פרקליט מחוז, כי רכוש הוא אחד מאלה, רשאי הוא לצוות על חילוטו גם אם לא הואשם או לא הורשע אדם בעבירה (בסעיף זה – חילוט אזרחי):

(1)שימש כאמצעי לביצוע העבירה או כדי לאפשר ביצוע עבירה כאמור;

(2)הוא רכב ששימש כאמצעי לביצוע העבירה או כדי לאפשר ביצוע עבירה כאמור; או

(3)הושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, כאמור.

(ד)על אף האמור בסעיף קטן (ג), בית המשפט לא יקבע כי בוצעה עבירה כאמור באותו סעיף קטן בהתבסס על החזקה האמורה בסעיף 428א(ב).

(ה)פרקליט מחוז יגיש בקשה לחילוט אזרחי בהתאם לסעיף קטן (ג) אם שוכנע כי מתקיים אחד מאלה:

(1)אין מקום להגיש כתב אישום בשל העבירה או להמשיך בניהול הליך פלילי נגד הנאשם בביצועה, משום שעל אף קיומן של ראיות משמעותיות הן לא מגבשות תשתית מספקת ברמה הפלילית להגשת כתב האישום, או משום שהאדם החשוד בביצוע העבירה אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו, או מטעמים מיוחדים אחרים;

(2)הרכוש כאמור בסעיף קטן (ג) התגלה לאחר ההרשעה.

(ו)לעניין חילוט לפי סעיף קטן (ב)(2), שוכנע בית המשפט כי תקבולי העבירה ניתנו לחשוד או לנאשם בביצוע העבירה בכסף, יראו כתקבולי עבירה כל רכוש אחר בשווי תקבולי העבירה, הנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של החשוד או הנאשם.

(ז)לעניין חילוט לפי סעיף קטן (ג)(3), שוכנע בית המשפט כי תקבולי העבירה ניתנו בכסף, יראו כתקבולי עבירה כל כסף אחר הנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של מי שקיבל את הכסף, וכן כל רכוש אחר בשווי תקבולי העבירה, הנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של המשיב אשר הגיע לידיו או לידי בעליו לאחר מועד ביצוע העבירה.

(ח)על חילוט רכוש לפי סעיף זה יחולו הוראות לפי סעיפים 36א(ג) עד (ו), 36ב(ב) עד (ד), 36ג עד 36ז ו־36ט לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

(1)בסעיף 36ב(ב), בסופו יקראו ”נוסף על הוראות כל דין, המשיב רשאי לקבל את רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לבקשת החילוט שהוגשה נגדו“;

(2)בסעיף 36ו(ב), אחרי ”אם לא הוגש כתב אישום“ יקראו ”או לא הוגשה בקשה לחילוט אזרחי“, ובסופו יקראו ”ואולם, לעניין בקשה למתן צו זמני בטרם הגשת כתב אישום, רשאי בית המשפט, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תוקפו של צו זמני לפי סעיף קטן זה לתקופות נוספות שלא יעלו על תשעים ימים כל אחת; התקופות הנוספות לא יעלו במצטבר על 180 ימים.“;

(3)בסעיף 36ז, במקום ”בסעיפים 36א או 36ב“ יקראו ”בסעיף 428ב(ב)(2) או (ג)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977“.

(ט)הוראות סעיף זה יעמדו בתוקפן חמש שנים מיום תחילתו של חוק העונשין (תיקון מס׳ 146 והוראת שעה), התשפ״ג–2023 (ביום 2.8.2023).