סעיף 503 לחוק העונשין, תשל״ז–1977, השגחה על ילד שאפוטרופסו הורשע או הואשם.

(א)מי שבהשגחתו ילד שלא מלאו לו שש עשרה שנים, והוא הורשע או הועמד לדין על עבירה לגבי הילד לפי סימנים ח׳ או י׳ של פרק ח׳ או סימנים ב׳, ה׳ או ו׳ של פרק י׳, או לפי סעיף 2 לחוק גיל הנישואין, תש״י–1950, רשאי בית המשפט שהרשיעו או שלפניו הועמד לדין, אם ראה שמן המועיל לעשות כך, לצוות שהילד יימסר להשגחתו של קרוב משפחה או של אדם או מוסד ראוי, שיפורש בצו והמסמכים, להנחת דעתו של בית המשפט, לקבל עליו אותה השגחה, עד שיימלאו לילד שש עשרה שנים או לתקופה קצרה מזו, והכל בהתחשב עם דתם של הורי הילד.

(ב)אם יש לילד הורה או אפוטרופוס חוקי, לא יינתן הצו לפי סעיף קטן (א) אלא אם ההורה או האפוטרופוס הורשע או הועמד לדין על עבירה לפי ההוראות שאוזכרו בסעיף קטן (א) או שהוכח להנחת דעתו של בית המשפט שהיה שותף לעבירה במעשה או במחשבה, או שאי אפשר למצוא אותו.

(ג)זוכה אדם מן האשמה שמחמתה ניתן הצו, או שהאישום בטל משום שלא המשיכו בתביעה, הצו בטל מיד לכל דבר חוץ ממה שכבר נעשה על פיו כדין.

(ד)לענין חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש״ך–1960, דין צו לפי סעיף זה כדין החלטה לפי החוק האמור; ראה בית המשפט כי מתן צו לפי סעיף זה סובל דיחוי, יעביר את הענין לבית המשפט המוסמך לפי אותו חוק.