סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, 1911, הוראות לענין מכשירים מיכניים.

(1)זכות־יוצרים בתקליטים, בלוחות מנוקבים ובשאר מכשירים שאפשר להעתיק בהם קולות באופן מיכני, תהא קיימת באותו אפן כאילו היו המכשירים האלה יצירות מוזיקליות, אלא שתקופת זכות־היוצרים תמשך חמשים שנה מעת עשיית הקלישאה המקורית שממנה נתקבל המכשיר במישרין או בעקיפין, ומי שהיה בעליה של הקלישאה המקורית בעת העשותה יהא דינו כמחבר היצירה, ומקום שבעל כזה הוא חברה יהא דינה של החברה, לצרכי חוק זה, כאילו מקום מושבה נמצא בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהם חוק זה, אם קבעה החברה לעצמה מקום עסקים באותן המושבות.

(2)כל העושה בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים שאפשר להעתיק בהם קולות באופן מיכני, לא יהא נחשב כמפר זכות־יוצרים ביצירה מוזיקלית, אם הוכיח –

(א)שמכשירים אלה נעשו קודם לכן ע״י בעל זכות־היוצרים ביצירה או בהסכמתו של בעל זכות־היוצרים, במפורש או מתוך שתיקה; וכי

(ב)מסר את ההודעה הקבועה על דבר רצונו לעשות את המכשירים ושלם באפן הקבוע לבעל זכות־היוצרים או לטובתו דמי זכות בעד כל המכשירים האלה שנמכרו על ידו ושיחושבו בשיעור הנזכר להלן:

בתנאי –

(i)ששום דבר האמור בהוראה זו אינו בא להרשות כל שנויים או השמטות ביצירה המועתקת, אלא אם כן נעשו קודם לכן ע״י בעל זכות־היוצרים או בהסכמתו, מכשירים להעתקת היצירה באותם השנויים או ההשמטות במפורש או מתוך שתיקה, אלא אם כן היה צורך נכון באותם השנויים או ההשמטות לשם סגול היצירה אל המכשירים הללו; וכי

(ii)לצורך הוראה זו יהא דינה של יצירה מוזיקלית כאילו היא כוללת מלים ששייכותן כל כך קרובה ליצירה עד שהן חלק מן היצירה גופא, אך לא יהא דינה כאילו היא כוללת מכשיר שאפשר להעתיק בו קולות באופן מיכני.

(3)השיעור שיחושבו בו דמי הזכות הנזכרים לעיל יהא כדלקמן –

(א)לגבי מכשירים הנמכרים תוך שנתים ימים מתאריך חוק זה ע״י האדם העושה אותם, יהא השיעור שנים וחצי אחוזים למאה;

(ב)לגבי מכשירים הנמכרים כאמור לעיל לאחר תום התקופה האמורה, יהא השיעור חמשה אחוזים למאה,

מן המחיר הקמעוני הרגיל של המכשיר שיחושב באפן הקבוע אך בתנאי שדמי הזכות בעד אותו מכשיר לא יהיו בשום פנים פחות ממחצית הפנס לכל יצירה מוזיקלית נפרדת שקיימת בה זכות־יוצרים ואשר הועתקה באותו מכשיר, וכשדמי הזכות שחושבו כאמור לעיל כוללים חלק של פרוטה אנגלית (פרדינג), מחשבין אותו חלק כפרוטה שלמה.

בתנאי שאם באיזה זמן שהוא לאחר תום שבע שנים מתאריך חוק זה יתברר למיניסטריון המסחר שהשיעור דלעיל שוב אין בו ממדת הצדק, יכול מיניסטריון המסחר, לאחר עריכת חקירה פומבית, ליתן צו להפחתת השיעור או להגדלתו עד לאותה מדה שתראה לצודקת לפי המסיבות, ואולם כל צו שניתן כך לא יהא אלא זמני ולא יהא בר תוקף אלא אם כן קויים ע״י הפרלמנט; ומשניתן וקויים צו לתיקון השיעור כאמור לעיל שוב לא ייעשה כל תיקון נוסף באותו שיעור עד שלא תעבורנה ארבע עשרה שנה מתאריך התיקון האחרון.

(4)אם נעשה כל מכשיר כזה המעתיק שתי יצירות שונות או יותר משתים שקיימת בהן זכות־יוצרים ובעלי זכות־היוצרים ביצירות אלה הם אנשים שונים, הרי הסכומים שחייבים בהם בתורת דמי זכות עפ״י סעיף זה יחולקו בין הבעלים השונים של זכות־היוצרים לפי שעור־חלוקה שיוסכם עליו או, באין הסכם, לפי שעור־חלוקה שייקבע בבוררות.

(5)אם נעשו מכשירים כאלה שאפשר להציג באמצעותם יצירה מוזיקלית, הרי לצורך סעיף זה יחשב בעל זכות־היוצרים ביצירה, ביחסו לכל אדם העורך את החקירות הקבועות, כאילו נתן את הסכמתו לעשיית המכשירים האלה אם לא השיב על החקירות הללו במועד הקבוע.

(6)לצרכי סעיף זה יכול מיניסטריון המסחר להתקין תקנות הקובעות כל דבר שמותר לקבעו עפ״י סעיף זה, והקובעות את האופן שבו יש למסור הודעות ואת הפרטים שיש למסור באותן הודעות, ואת האפן, המועד ופרקי הזמנים שיש לשלם בהם דמי זכות, ויכולות תקנות אלה לכלול, לכשמיניסטריון המסחר יראה צורך בכך, תקנות המחייבות תשלום מראש או כל תקנות אחרות להבטחת תשלום דמי הזכות.

(7)לגבי יצירות מוזיקליות שנתפרסמו לפני תאריך עשרים ואחד באוקטובר, 1920, יהא תוקף להוראות דלעיל בהתחשב עם השינויים וההוספות האלה:–

(א)התנאים בנוגע לעשייתו הקודמת של המכשיר ע״י בעל זכות־היוצרים ביצירה או בהסכמתו, במפורש או מתוך שתיקה, וההגבלות בענין השינויים או ההשמטות ביצירה, לא יחולו;

(ב)השיעור של שנים וחצי אחוזים למאה יבוא במקום השיעור של חמשה אחוזים למאה, כשיעור שיש לחשב בו את דמי הזכות, אך אין לשלם כל דמי זכות בעד מכשירים שנמכרו לפני יום ראשון ביולי, אלף תשעה מאות ושלש עשרה, אם המכשירים המעתיקים אותה היצירה נעשו כחוק או הועמדו למכירה כחוק בגבולות מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, לפני יום ראשון ביולי, אלף תשעה מאות ועשר;

(ג)למרות כל העברת זכות־יוצרים ביצירה מוזיקלית, שחלה לפני אישור חוק זה, הרי כל הזכויות שמקנה חוק זה בענין עשייתם או הרשאת עשייתם של מכשירים שאפשר להציג באמצעותם את היצירה באופן מיכני, תהיינה שייכות לבא כחו האישי החוקי של המחבר ולא למקבל ההעברה, ודמי הזכות האמורים לעיל ישולמו למחבר היצירה או לבא כחו האישי החוקי;

(ד)תנאי השחרור הכלול בחוק זה לגבי זכויות וטובות הנאה הנובעים מתוך משפט שהוחל בו לפני תאריך חוק זה או הקשורים בו, לא יפורש כאילו הוא בא להרשות אדם, שעשה מכשירים שאפשר להציג בהם את היצירה באופן מיכני, למכור מכשירים כאלה, בין שנעשו לפני אישור חוק זה ובין שנעשו לאחר מכן, אלא באותם התנאים הקבועים בסעיף זה;

(ה)היתה היצירה ממין היצירות שמקנים בהן זכות־יוצרים עפ״י דבר מלך במועצה ביחס למדינה נוכריה, הרי זכות־היוצרים שהקנוה כך לא תכלול כל זכויות בענין תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים שאפשר להציג בהם את היצירה באופן מיכני, אלא במדה שנקבעה באותו דבר מלך.

(8)למרות כל האמור בחוק זה, הרי אם תקליט, לוח מנוקב או מכשיר אחר שאפשר להעתיק בו קולות באפן מיכני, נעשו לפני אישור חוק זה, תהא זכות־היוצרים קיימת בהם, החל מתאריך עשרים ואחד באוקטובר, 1920, באותו אפן ולאותה תקופה כאילו היה חוק זה נוהג בתאריך עשיית הקלישאה המקורית שממנה נתקבל המכשיר, במישרין או בעקיפין:

בתנאי –

(i)שהאיש שבתאריך חוק זה הנהו בעל הקלישאה המקורית הזאת הוא יהא הבעל הראשון של זכות־היוצרים הזאת; וכי

(ii)שום דבר האמור בהוראה זו לא יפורש כאילו הוא מקנה זכות־יוצרים באותו מכשיר אם היתה בעשייתו משום הפרת זכות־יוצרים במכשיר אחר בדומה לזה, אילו היתה הוראה זו נוהגת בזמן עשיית המכשיר הנזכר לראשונה.