סעיף 59 לחוק הירושה, תשכ״ה–1965, קביעת המזונות.

בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית המשפט, בין השאר:

(1)בשווי העזבון;

(2)במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על־פי צוואה;

(3)ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש;

(4)ברכושו של הזכאי למזונות;

(5)בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן־זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן־הזוג;

(6)במזונות שהזכאי יכול לקבל על פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי״ט–1959;

(7)לגבי בן־זוגו של המוריש – במה שמגיע לו על־פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובה.