סעיף 6 לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ״ח–1988, עונשין.

(א)העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או קנס פי שלושה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) בחוק העונשין, התשל״ז–1977 (בחוק זה – חוק העונשין); עשה כן ברשלנות, דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור:

(1)מטיל או מזרים פסולת או שפכים לים, ממקור יבשתי, בלא היתר או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 2;

(2)אינו מבצע צו שניתן לו לפי הוראות סעיף 8א(א).

(ב)נעברה עבירה כאמור בסעיף קטן (א) ונגרם נזק לים, דינו של עובר העבירה – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור באותו סעיף קטן.

(ג)לא דיווח אדם על הטלת פסולת או הזרמת שפכים לים בהתאם להוראות סעיף 4, דינו – קנס כקבוע בסעיף 61(א)(3) בחוק העונשין.

(ד)בית המשפט רשאי, נוסף על כל עונש הקבוע לעבירה לפי חוק זה, שהיא עבירה נמשכת, להטיל על הנידון קנס בגובה חמישה אחוזים מגובה הקנס הקבוע בסעיף העבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהתראה ושתחילתה עם מסירתה; לענין זה, ”התראה“ – התראה בכתב ממי שהשר הסמיכו לענין זה.

(ה)נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי תאגיד, דינו –

(1)לענין עבירות לפי סעיפים קטנים (א), (ג) ו־(ד) – כפל הקנס האמור באותם סעיפים קטנים;

(2)לענין עבירה לפי סעיף קטן (ב) – פי אחד וחצי מן הקנס האמור באותו סעיף קטן.

(ו) (1)עבר אדם עבירה לפי חוק זה והשיג כתוצאה ממנה טובת הנאה או רווח, לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל עליו, נוסף על כל עונש אחר, קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהשיג כאמור;

(2)לעניין סעיף קטן זה, ”טובת הנאה“ – לרבות הוצאה שנחסכה.

(3)אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 63 לחוק העונשין.