סעיף 52 לדברי המלך במועצה על ארץ־ישראל, 1922 עד 1947, בתי דין מושלמים דתיים.

לבתי הדין המושלמים הדתיים יהא שיפוט־יחיד בעניני המצב האישי של מושלמים שהם נתינים ישראליים או נכרים שהנם כפופים בענינים כאלה, לפי חוק נתינותם, לשיפוטם של בתי הדין המושלמים הדתיים, בהתאם לחוק הפרוצדורה של בתי הדין המושלמים הדתיים מיום 25 באוקטובר, 1333, הג׳רייה [הכוונה היא ליום 25 תשרין אל־אוול, 1333 לפי הלוח העותמאני, כלומר 25 באוקטובר 1917 או 8 במוחרם 1336], כפי שתוקן ע״י כל פקודה או תקנות. כמו כן יהא להם, בהתחשב עם הוראות כל פקודה או הצו מיום 20 בדצמבר, 1921, המכונן מועצה עליונה לענינים המושלמים הדתיים או כל ציוויים או פקודות המתקנים אותם, שיפוט־יחיד בענינים של יצירת ווקף או ההנהלה הפנימית של ווקף שנוצר לטובתם של מושלמים בפני בית־דין מושלמי דתי.

פסק שניתן ע״י בית־דין של קאדי מגישין עליו ערעור בפני בית־הדין המושלמי הדתי לערעורים, והחלטתו של בית־דין זה תהיה סופית.