חוק1958הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי״ח–1958, ניכויים משכר עבודה.
25. ניכויים משכר עבודה
תיקון: תשי״ט, תשכ״ד, תשכ״ה, תשכ״ח, תש״ם, תשע״ד
(א)לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:
(1)סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק;
(2)תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו;
(3)דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לועד העובדים במפעל;
(3א)תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על־פי פסקה (3), המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת;
(3ב)דמי טיפול מקצועי־ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי״ז–1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי־ארגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו;
(4)סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק;
(5)תשלומים שוטפים לקופות גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלומם;
(6)חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;
(7)מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6).
(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק הגנת השכר, תשי״ח–1958 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.