סעיף 3א לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ״ה–1965, סמכות רישום והגדרה.

(א)לא יירשם אדם כיהודי לפי לאומו או דתו אם הודעה לפי חוק זה או רישום אחר שבמרשם או תעודה ציבורית מראים כי הוא אינו יהודי, כל עוד לא נסתרו ההודעה, הרישום או התעודה האמורים להנחת דעתו של פקיד הרישום הראשי או כל עוד לא נקבע אחרת בפסק־דין הצהרתי של בית דין רבני בתובענה של בעל דין שהוא תושב בענייני נישואין וגירושין לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי״ג–1953, או של בית משפט, ובלבד שהוא אינו בן דת אחרת.

(ב)לעניין חוק זה וכל רישום או תעודה לפיו, ”יהודי“ – כמשמעותו בסעיף 4ב לחוק השבות, תש״י–1950.

(א1)סבר פקיד הרישום הראשי כי לא היו בפני בית הדין הרבני או בפני בית המשפט שקבע כאמור בסעיף קטן (א) ההודעה, הרישום או התעודה הציבורית האמורים באותו סעיף קטן, רשאי הוא לפנות לבית הדין הרבני או לבית המשפט, לפי העניין, ולהביאם בפניו, וכן רשאי הוא לעכב את הרישום, את תיקונו או את שינויו עד למתן החלטה של בית הדין הרבני או בית המשפט.

(ג)אין בסעיף זה כדי לגרוע מרישום שנעשה לפני תחילתו.