סדר1983הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לצו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ״ג–1983, הגדרות.
1. הגדרות
תיקון: תשמ״ד־2, תשמ״ו־2, תשנ״ט, תשס״א
בצו זה –
”אריזה“ – עטיפה או מכל של טובין המיועדים למכירה לצרכן, בין אם הטובין נארזו בהם כולם או חלקם;
”אריזה כוללת“ – אריזה המכילה מספר יחידות אריזה הנמכרות ביחד;
”יחידת אריזה“ – אריזה המכילה יחידה אחת או אריזה המכילה מספר יחידות של אותם טובין שמקובל לשווקם ולמכרם ביחד;
”ארץ הייצור“ – הארץ בה יוצרו או הורכבו הטובין המוגמרים;
”יבואן“ – אדם שעסקו או חלק מעסקו לייבא טובין לשם מסחר;
”יצרן“ – אדם העוסק בייצור טובין, בין בעצמו ובין על ידי אחרים או העוסק בעבודה מן העבודות הדרושות לתהליך הייצור או הדרושות לשם שינוי צורתם, טיבם או איכותם של טובין וכן אדם העוסק באריזתם של טובין או מזיגתם במכל;
”מכל“ – פח, פחית, קופסה, תיבה, שק, שקית, בקבוק, צנצנת, שפופרת, ארגז, עטיפה וכל בית קיבול אחר המכיל טובין;
”סוחר“ – אדם שעסקו או חלק מעסקו למכור טובין;
”תיאור“ – תיאור של טובין למטרת מסחר או פרסומת הנעשה בכתב, בדפוס, בציור, בשרטוט, בסרט, בעל־פה, בשידור או בכל דרך אחרת;
”תוצרת ישראל“ – טובין המיוצרים בישראל מחלקים העשויים בישראל או מחלקים מיובאים או מחלקים שמקצתם עשויים בישראל ומקצתם מיובאים;
”מזון“ – דבר המיועד לצריכת אדם באכילה, בשתיה או בלעיסה לרבות חמרי מוצא ותוספות, למעט חומרים המשמשים ברפואה בלבד;
”מען“ – ישוב, רחוב, מספר בית (לפי הנמצא) של הנמען או של עסקו; לענין זה, תא דואר בלבד לא ייחשב מען;
”משווק“ – מוכר טובין לצרכן, שאינו יצרן, אך לרבות יבואן, סיטונאי, קמעונאי ורוכל;
”סימון בן־קיימא“ – סימון המתקיים בשלמות וללא פגם עד גמר השימוש בטובין;
”אזור“ – יהודה, השומרון וחבל עזה;
”מצרך מוחדש“ – מוצר שהיה בשימוש הצרכן, הוחזר ליצרן או ליבואן, ונארז בידו מחדש לשם מכירתו.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך צו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ״ג–1983 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.