סעיף 11ב לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ״ו–1996, תנאים לנטילת אמצעי זיהוי לצורך המאגר.

(א)שוטר מוסמך ליטול מאדם אמצעי זיהוי, אחד או יותר, או להורות על נטילה כאמור בידי בעל מקצוע רפואי, לשם שימוש באמצעי הזיהוי ובנתוני הזיהוי שיופקו מהם כאמור בסעיף 11ד, ובלבד שהתקיים באותו אדם אחד מאלה:

(1)הוא חשוד בעבירה ונחקר בקשר לחשד האמור לאחר שהוזהר לפי דין;

(2)הוא נאשם בביצוע עבירה;

(3)הוא הורשע בעבירה; לענין זה, ”הורשע“ – לרבות קביעה של בית משפט או של בית דין צבאי, שהאדם ביצע עבירה בלא הרשעה;

(4)הוא הורשע מחוץ לישראל ונושא את עונשו בישראל.

(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א), שוטר לא ייטול ולא יורה ליטול אמצעי זיהוי שהוא דגימת תאי לחי, דגימת שיער או דגימת דם מזערית, אלא בעבירה מהעבירות המנויות בתוספת הראשונה, ולעניין נטילה כאמור ממי שהורשע מחוץ לישראל ונושא את עונשו בישראל כאמור בסעיף קטן (א)(4) – אלא בעבירה לפי דין זר המקבילה לעבירה המנויה בתוספת הראשונה, לפי החלטת קצין משטרה בכיר שהמפקח הכללי, באישור היועץ המשפטי לממשלה, הסמיכו לעניין זה.

(ג)המפקח הכללי רשאי לקבוע בפקודות משטרת ישראל, סוגי עבירות, שלבים בחקירה או בהליך הפלילי, או נסיבות אחרות, שבהם לא יינטלו אמצעי זיהוי, כולם או חלקם, לפי הוראות סעיף זה.

(ד)הסמכות ליטול אמצעי זיהוי לפי הוראות סעיף זה תהיה עד המועד כמפורט להלן:

(1)לענין חשוד כאמור בסעיף קטן (א)(1) – במועד חקירתו באזהרה כאמור באותו סעיף קטן, ואם היה עצור – עד תום תקופת מעצרו;

(2)לענין נאשם כאמור בסעיף קטן (א)(2) – עד יום מתן פסק הדין בענינו;

(3)לענין מורשע כאמור בסעיף קטן (א)(3) או (4) – עד 30 ימים מיום הרשעתו בפסק דין סופי, ואם הוטל עליו עונש מאסר – עד תום תקופת מאסרו.

(ה)אמצעי זיהוי יינטלו מאדם לפי הוראות סעיף זה בתחנת משטרה, במקום מעצר או בבית סוהר, לפי הענין.