סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ״ח–1968, ביטול פסק בוררות.

בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל־דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(1)לא היה הסכם בוררות בר־תוקף;

(2)הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;

(3)הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;

(4)לא ניתנה לבעל־דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

(5)הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;

(6)הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;

(7)הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;

(8)הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;

(9)תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;

(10)קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.