סעיף 8א לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ״ד–1994, כפיית המתה או שחיטה של בעל חיים שהוחזק לצרכים חקלאיים.

(א)על אף האמור בסעיף 8(ג), נתפס בעל חיים שהוחזק לצרכים חקלאיים, רשאי הממונה לצוות על המתתו או על שחיטתו בהתקיים כל אלה:

(1)הוא נתון לסבל שהממונה שוכנע שמידתו והמשכו מצדיקים את המתתו והבעלים או המחזיק לא נענו לדרישות הממונה כאמור בסעיף קטן (ב)(1);

(2)לא ניתן להעבירו למיתקן מוגן משום שייגרם לו סבל רב מעצם ההעברה או בשל קושי באיתור בתוך זמן סביר של מיתקן מוגן המתאים להחזקתו.

(ב)לא יורה הממונה על המתתו או על שחיטתו של בעל חיים לפי סעיף קטן (א) אלא בהתקיים כל אלה:

(1)הוא נתן לבעלים או למחזיק הוראות לתיקון המצב, לרבות אפשרות למכור את בעל החיים או להעבירו לאחר והם לא קיימו אותן בתוך הזמן שהממונה קצב לכך;

(2)הוא הודיע לבעלים או למחזיק על כוונתו להורות על המתת בעל החיים או על שחיטתו ונתן להם הזדמנות לטעון את טענותיהם לפניו, בכתב או בעל פה.

(ג)הורה הממונה על המתתו או על שחיטתו של בעל חיים לפי סעיף זה, יישאו הבעלים או המחזיק בעלות הוצאות התפיסה, ההובלה, ההמתה או השחיטה, לפי העניין.

(ד)התקבלה תמורה ממכירת הבשר (בסעיף קטן זה – התמורה), יחולו הוראות אלה בתוך שישה חודשים מיום ההמתה או השחיטה:

(1)לא הוגש כתב אישום נגד הבעלים או המחזיק בשל המעשה או המחדל שבשלו הוחלט על המתה או שחיטה לפי סעיף זה – תועבר התמורה, בניכוי ההוצאות לפי סעיף קטן (ג), לבעלים של בעל החיים או למחזיק בו, לפי העניין;

(2)הוגש כתב אישום נגד הבעלים או המחזיק בשל עבירה לפי חוק זה שבשלה הוחלט על המתה או שחיטה לפי סעיף זה – יורה בית המשפט כיצד לנהוג בתמורה.