סעיף 41ב לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש״ט–1949, חובותיו של מעסיק בפועל.

(א)לענין עובד של קבלן כוח אדם, יחולו הוראות אלה:

(1)מעסיק בפועל לא יגרום לפיטוריו של עובד בניגוד להוראות חוק זה;

(2)קבעה ועדת תעסוקה כי התובע פוטר בניגוד להוראות חוק זה –

(א)חזקה היא כי המעסיק בפועל הוא שגרם לפיטוריו כאמור;

(ב)צו להעסקה, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, יינתן נגד קבלן כוח האדם והמעסיק בפועל, אלא אם כן קבעה הועדה אחרת;

(ג)צו לפיצויים, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, יינתן נגד המעסיק בפועל, אלא אם כן מצאה הועדה כי התקיים אחד מאלה:

(1)קבלן כוח האדם פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה והמעסיק בפועל לא גרם לפיטורים כאמור; התקיים האמור בפסקה זו, יינתן הצו לפיצויים נגד קבלן כוח האדם;

(2)קבלן כוח האדם פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה וגם המעסיק בפועל גרם לפיטוריו כאמור; צו לפיצויים לענין פסקה זו יינתן, לפי הוראות סעיפים 21(ג)(2) ו־27(א)(1), לפי הענין, נגד המעסיק בפועל ונגד קבלן כוח האדם, בהתאם לחלוקת האחריות ביניהם כפי שתקבע ועדת התעסוקה.

(א1)הוראות סעיף זה לעניין מעסיק בפועל יחולו, בשינויים המחויבים, גם על פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה של עובד של קבלן כוח אדם בניגוד להוראות סעיף 41א(ב).

(ב)הוראות סעיף זה באות להוסיף על החובות והאיסורים החלים על קבלן כוח אדם כבעל מפעל לפי חוק זה.

(ג)הוראות סעיף זה לא יחולו על פיטורים או גרימת פיטורים לפי הענין של עובד של קבלן כוח אדם, בתום התקופה הקבועה בסעיף 12א(א) או (ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ״ו–1996, אלא אם כן קבעה ועדת התעסוקה אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ד)בסעיף זה ובסעיף 41ג –

”קבלן כוח אדם“, ”מעסיק בפועל“ – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ״ו–1996;

”פיטורים“ – כהגדרתם בסעיף 41א(ה) וכן הפסקת עבודה, זמנית או קבועה;

”גרם לפיטוריו“, לענין מעסיק בפועל – הביא לכך שקבלן כוח האדם פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה.