סעיף 14א לחוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992, אחראי לבירור תלונות.

(א)שר המשפטים ימנה, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, שופט של בית משפט מחוזי או שופט של בית המשפט העליון, בדימוס, לאחראי לבירור תלונות על התנהגות של חברי בית דין המנוי בתוספת השנייה, במסגרת מילוי תפקידם, לרבות תלונות לעניין דרך ניהול הליכים על ידם (בחוק זה – אחראי לבירור תלונות).

(ב)שר המשפטים, בהתייעצות עם השר הממונה על ביצוע החיקוק שמכוחו מונו חברי בית דין, ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת השנייה.

(ג)הוגשה תלונה על חבר בית דין כאמור בסעיף קטן (א) (בחוק זה – נילון) והחליט האחראי לבירור תלונות לברר את התלונה, יודיע על כך לנילון וכן לראש בית הדין שבו מכהן הנילון וייתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו.

(ד)הוגשה תלונה והיה למנהל הכללי של הרשות הממנה (בסעיף זה – המנהל הכללי) יסוד סביר להניח שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה של ההתנהגות שלגביה הוגשה התלונה, הנילון אינו ראוי לכהן כחבר בית דין, רשאי הוא להשעותו מתפקידו כאמור; ואולם לא יעשה כן המנהל הכללי אלא לאחר שקיבל את עמדת ראש בית הדין שבו מכהן הנילון ועמדת האחראי לבירור תלונות, ולאחר שנתן לנילון הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין.

(ה)הושעה חבר בית דין, תימשך ההשעיה עד שיחליט האחראי לבירור תלונות כי התלונה לא הייתה מוצדקת, ואם מצא שהתלונה הייתה מוצדקת – עד להחלטת הרשות הממנה בהתאם להמלצת האחראי לבירור תלונות כאמור בסעיף 14ב(ב); ואולם, המנהל הכללי רשאי להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר, בהחלטה מנומקת בכתב.

(ו)האחראי לבירור תלונות רשאי לברר את התלונה בכל דרך שימצא לנכון, והוא אינו כפוף לסדרי דין או לדיני ראיות.