סעיף 12א לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל״א–1971, שיפוט משמעת של רבני עיר.

(א)רב עיר יהיה נתון לשיפוטו של בית דין משמעתי.

(ב)מועצת הרבנות הראשית לישראל תמנה את חברי בית הדין והם דיין או דיין שיצא לגמלאות, והוא היושב ראש, ושני רבני עיר.

(ג)השר רשאי להגיש לבית הדין המשמעתי קובלנה על רב עיר על יסוד אחד מאלה:

(1)הרב נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;

(2)הרב התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של רב בישראל;

(3)הרב הורשע בעבירה שבנסיבות הענין יש בה משום קלון.

סמכות השר לשירותי דת הועברה לשר המשפטים (י״פ תשס״ה, 3280).

(ד)בית הדין המשמעתי יביא את מסקנותיו, לזכות או לחובה, לפני השר; מצא בית הדין המשמעתי שאין רב העיר ראוי להמשיך בתפקידו, יביא השר את מסקנות בית הדין המשמעתי לפני נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, והנשיא יעביר את רב העיר מכהונתו.

(ה)סמכויות בית הדין המשמעתי, סדרי הדין בו, סדרי הגשת קובלנות ושאר הוראות בקשר להפעלת השיפוט המשמעתי לפי סעיף זה ייקבעו בתקנות בהסכמת שר המשפטים.

פורסמו תקנות שירותי הדת היהודיים (שיפוט משמעתי של רבני עיר), התשנ״ו–1996.

ראו גם הקוד האתי של רבני ישראל – דרכי הנהגה והליכות לרבני ישראל.