סעיף 7ד לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט״ז–1956, כינוס נכסים.

(א)בית דין, כשהוא דן בענין שבשיפוטו, רשאי למנות כונס נכסים (בסעיף זה – הכונס) על נכס מסוים של נתבע, אם הוכח להנחת דעתו, כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה התומכות בעילת התובענה וכי קיים צורך מיוחד במינוי הכונס לשם ביצוע פסק הדין, ולענין זה יחולו, בכפוף להוראות סעיף זה, הוראות סעיפים 53 עד 57 ו־60 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967, וכפי שיתוקן מעת לעת, בשינויים אלה:

(1)בכל מקום בסעיפים האמורים, במקום ”ראש ההוצאה לפועל“ יבוא ”בית הדין“;

(2)בסעיף 57, במקום ”בית המשפט“ יבוא ”בית המשפט לעניני משפחה שבתחום שיפוטו נמצא בית הדין“.

(ב)בית הדין יקבע את שכרו של הכונס, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החלות בתובענות בעניני משפחה.