סעיף 31 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל״ג–1973, חזקות.

במשפט נגד אדם על עבירה לפי פקודה זו או תקנות לפיה –

(1)הטוען שבידו תעודה, רשיון, היתר, רשומה או מסמך לענין פקודה זו – עליו הראיה;

(2)היה המשפט על עבירה לגבי סם, חזקה על הנאשם שידע כי הסם הוא מסוכן, והטוען להגנתו שלא ידע על כך – עליו הראיה;

(3)מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו – חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור;

(4)עדות עד מומחה בהתאם לתקנות שהתקין שר המשפטים על בדיקה מדגמית שנעשתה בסם, תהיה ראיה לענין סוג הסם, משקלו, כמותו וצורתו, כל עוד לא הוכח היפוכה;

פורסמו תקנות הסמים המסוכנים (בדיקה מדגמית של סמים), התשנ״א–1991.

(5)הושמד סם מסוכן כאמור בסעיף 36(א), תהיה תעודה שניתנה בהתאם לתקנות שהתקין שר המשפטים על סוג הסם, משקלו, כמותו וצורתו והחתומה בידי שני עדים, ראיה לענין הסם שהושמד, כל עוד לא הוכח היפוכה;

פורסמו תקנות הסמים המסוכנים (תעודה לזיהוי סם שמבקשים לחלטו או להשמידו וסדרי דין בדבר בקשה לחילוט סם או להשמדתו), התשנ״ה–1995.

(6)קבע בית המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים –

(א)כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה:

(אא)האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים;

(בב)הרכוש הגיע לידיו או לידי בעליו לא מאוחר משמונה שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נדון;

(ב)כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו, שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א).