סעיף 36 לחוק שירות התעסוקה, תשי״ט–1959, הודעת הזקוקים לעובדים.

(א)מי שזקוק לעובד בענפי העבודה, במקצועות ובעבודות המפורטים בתוספת השניה, יודיע על כך ללשכת שירות התעסוקה שבתחום פעולתה נמצאת העבודה (להלן – לשכת שירות התעסוקה המוסמכת), ורשאי הוא, אם העבודה היא ארצית, לפנות גם למינהלת השירות.

לעניין זה, ”עבודה ארצית“ – עבודה שמבחינת ביצועה או היקפה היא חורגת מתחום הפעולה של לשכת שירות תעסוקה אחת, וכן עבודה שמבחינת חשיבותה בשביל הטיפול בבעיות תעסוקה היא חורגת, לדעת השר, מתחום הפעולה של לשכת שירות תעסוקה אחת.

(א1)הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו –

(1)על מי שזקוק לעובד שאינו עובד זר, לתפקיד של ניהול או של הנהלת עבודה, או שנדרשת מן העובד בתפקיד הנדרש השכלה גבוהה, או מידה מיוחדת של אמון אישי;

(2)על עובדים או סוגי עובדים שקבע השר.

(ב)השר רשאי לקבוע בתקנות סוגי מעסיקים, אשר עם קבלת דרישה למסירת פרטים לגבי עובדים שמעסיק זקוק להם ושלא חל עליהם סעיף קטן (א1), יהיו חייבים, תוך שבעה ימים מיום קבלת הדרישה, להמציא ללשכת שירות התעסוקה המוסמכת את הפרטים הנדרשים כאמור.

פורסמו תקנות שירות התעסוקה (חובת מעבידים למסור פרטים), תשל״ח–1977.

(ג)לשכה פרטית, כמשמעותה בסעיף 62, המורשית לפעול לפי חוק זה, זכאית לקבל על פי בקשתה מלשכה אזורית של שירות התעסוקה, את פרטי ההודעות שנמסרו לפי סעיף זה; שירות התעסוקה רשאי לגבות תשלום בעד מסירת המידע האמור, בשיעור שיקבע השר בהסכמת שר האוצר, בהתאם לעלות הכרוכה בכך.

(ד)השר רשאי, בתקנות, לשנות את התוספת השניה.