סעיף 1 לחוק רישוי בעלי מלאכה, תשל״ז–1977, מלאכות טעונות רישוי.

(א)שר המסחר והתעשיה (להלן – השר), באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע בצווים מלאכות טעונות רישוי, כל אימת שלדעתו דרוש הדבר מטעמים של בריאות הציבור או בטיחות הציבור או הגנה על הצרכן.

(ב)בצו לפי סעיף קטן (א) (להלן – צו רישוי) –

(1)יגדיר השר את מהותה והיקפה של המלאכה טעונת הרישוי;

(2)יקבע השר את תקופת תקפו של רשיון לעסוק במלאכה טעונת הרישוי;

(3)רשאי השר לקבוע תנאים שניתן להתנותם ברשיון לעיסוק במלאכה טעונת הרישוי וכן התנאים לחידוש הרשיון.

(ג)השר לא יתן צו רישוי לגבי מלאכה שהיא טעונה רישוי לפי חיקוק אחר, אלא אם הרישוי לפי אותו חיקוק לא בא לשם הטעם שלדעת השר מחייב רישוי לפי חוק זה.

(ד)מתן צו רישוי טעון התייעצות עם אלה:

(1)שר העבודה, ואם נעשה הרישוי מטעמים של בריאות הציבור – גם עם שר הבריאות;

(2)הארגון הארצי של בעלי מלאכה שהוא לדעת השר הארגון היציג של רוב ארגוני בעלי המלאכה (להלן – הארגון היציג).

(ה)מתן צו רישוי לגבי מקצוע פארא רפואי ומקצוע עזר לרפואה ולסיעוד, טעון גם הסכמת שר הבריאות.