סעיף 28יב לחוק אימוץ ילדים, התשמ״א–1981, אישורים הנדרשים מהרשות המוסמכת של מדינת החוץ.

(א)הודיעה הרשות המוסמכת של מדינת החוץ כי נמצא ילד המתאים לאימוץ על ידי המבקש, תוודא העמותה המוכרת כי –

(1)הרשות המוסמכת של מדינת החוץ קבעה, לאחר שבדקה אפשרויות השמה של הילד במדינת החוץ, שמסירת הילד לאימוץ בידי המבקש היא לטובתו של הילד;

(2)הרשות המוסמכת של מדינת החוץ אישרה כי –

(א)ניתנו ההסכמות הדרושות למסירה לאימוץ של הילד בידי הורי הילד או בידי מי שמוסמך להסכים לכך על פי דיני מדינת החוץ, והן ניתנו בכתב, מרצון חופשי, מדעת וללא תמורה, ועל פי דיני מדינת החוץ; או

(ב)אם הורי הילד, או אחד מהם, לא נתנו את הסכמתם לאימוץ, דיני מדינת החוץ מאפשרים את אימוץ הילד אף ללא הסכמתם של הורי הילד או אחד מהם, ונתקיימו ההליכים הדרושים לכך לפי דיני אותה מדינה;

(3)ניתנו כל האישורים הנוספים הנדרשים לפי דיני מדינת החוץ;

(4)הסכמת אימו של הילד לתת אותו לאימוץ בין־ארצי ניתנה לאחר לידתו;

(5)ההסכמות והאישורים האמורים תקפים בעת מתן האישור;

(6)הוסברו להורי הילד תוצאות האימוץ, ובפרט מידת הניתוק של הקשר המשפטי בין הילד לבין הוריו ומשפחתו;

(7)במקום שבו נדרשת הסכמתו של הילד – הרשות המוסמכת של מדינת החוץ אישרה כי הילד נתן את הסכמתו לאימוץ מרצונו החופשי, מדעת, ללא תמורה ולאחר שהוסברו לו תוצאות האימוץ, והכל בהתחשב בגילו וברמת הבנתו.

(ב)לאישורה של הרשות המוסמכת של מדינת החוץ יצורפו כל המסמכים המצוינים בסעיף קטן (א), והכל בהתאם לדיני אותה מדינה.