חוק1956הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 3 לחוק הגנת הצומח, תשט״ז–1956, סמכות לחייב ביעור נגעים.
3. סמכות לחייב ביעור נגעים
תיקון: תש״ל
(א)שר החקלאות רשאי, בצו, במידה שראה צורך בכך כדי למנוע נגעים או התפשטותם, לחייב את בעליהם של מקרקעין, של צמחים או של מוצרי־צמחים ושל אמצעי־לוואי, לבצע פעולות־ביעור, לרבות השמדת צמחים ומוצרי־צמחים, בין נגועים ובין בלתי־נגועים, והשמדת אמצעי־לוואי, למעט מבנים וכלי־רכב.
(ב)צו כאמור יכול שיהא כללי או אישי.
פורסם צו הגנת הצומח (ביעור נגעים בכותנה), תשי״ח–1958.
פורסם צו הגנת הצומח (ביעור הסרטן הבקטריאלי בעגבניות), תשכ״ד–1963.
פורסם צו הגנת הצומח (ביעור מחלת הכתמים הבקטרית במלפפונים), תשכ״ה–1964.
פורסם צו הגנת הצומח (חיטוי זרעי אפונה), תשכ״ה–1965.
פורסם צו הגנת הצומח (ביעור מחלת הקימלון), תשכ״ז–1966.
פורסם צו הגנת הצומח (איסור גידול תפוחי אדמה בשטחים נגועים בנמטודות שרשי תפוחי אדמה), תשכ״ז–1967.
פורסם צו הגנת הצומח (ביעור נגעים בצמחים באזור הערבה), התשנ״ד–1994.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק הגנת הצומח, תשט״ז–1956 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.