סעיף 22 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ״ח–1998, הכרזה על גן לאומי ושמורת טבע.

(א)שר הפנים, בהתייעצות עם השר, רשאי להכריז על שטח כגן לאומי או כשמורת טבע.

(ב)לא יכריז שר הפנים על שטח כגן לאומי או כשמורת טבע, אלא לאחר שנתקיימו כל אלה:

(1)אושרה תכנית המייעדת את השטח כגן לאומי או כשמורת טבע;

(2)ניתנה הזדמנות למועצה ולכל רשות מקומית שבתחומה נמצא שטח המיועד להיכלל בגן הלאומי או בשמורת הטבע, לחוות את דעתן בדבר ייעודו של השטח כגן לאומי או כשמורת טבע; ובלבד שחוות דעת לפי פסקה זו תוגש תוך שישים ימים מיום שהובאה לידיעת המועצה או הרשות המקומית כאמור, הכוונה להכריז על השטח כגן לאומי או כשמורת טבע;

(3)לגבי מקום קדוש כמשמעותו בדבר המלך במועצה על ארץ־ישראל (המקומות הקדושים), 1924 – התייעץ עם שר הדתות והובטח מילוי הוראות דבר המלך האמור;

(4)לגבי אתר עתיקות – הובטח מילוי דרישותיו של שר החינוך התרבות והספורט להגנת האתר מפני פגיעה בו;

(5)לגבי שטח המיועד להיות גן לאומי או שמורת טבע, שנכלל בו שטח צבאי או שטח אחר שהוא לדעת שר הבטחון בעל חשיבות בטחונית, או הודיע שר הבטחון לשר הפנים כי בקרבתו של השטח המיועד כאמור נמצא שטח צבאי – הובטח לגביו מילוי דרישותיו של שר הבטחון.

(ג)הכרזה על שטח כגן לאומי או כשמורת טבע טעונה פרסום ברשומות.

(ד)הוראות אלה יחולו גם על הכרזה הבאה להגדיל שטחו של גן לאומי או שטחה של שמורת טבע.