סעיף 41ד לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ״ח–1998, תוקף ההיתר לניהול אתר לאומי.

(א)היתר לניהול אתר לאומי יהיה לתקופה שלא תעלה על עשר שנים, והשר רשאי להאריכו בתקופה אחת נוספת, שלא תעלה על עשר שנים.

(ב)השר רשאי לבטל, להגביל או להתנות היתר לניהול אתר לאומי, אם מצא כי התקיים אחד מאלה, ובלבד שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו –

(1)בעל ההיתר לא קיים הוראות לפי חוק זה, שחומרת הפרתן מצדיקה ביטול, הגבלה או התניה של ההיתר;

(2)בעל ההיתר לא גילה לשר מידע שנדרש לגלותו או שמסר לו מידע כוזב או שגוי;

(3)בעל ההיתר הפר תנאי מהתנאים שקבע השר לפי סעיף 41ג;

(4)חדלו להתקיים בבעל ההיתר אחד או יותר מהתנאים לפי הוראות חוק זה, המכשירים אותו לנהל אתר לאומי, או התקיים בו תנאי, לפי הוראות חוק זה, אשר היה פוסל אותו מלנהל אתר לאומי;

(5)טובת הציבור מחייבת זאת.

(ג)תוקפו של היתר לניהול אתר לאומי יפוג באחד מאלה:

(1)בעל ההיתר החליט על פירוקו מרצון או שבית המשפט נתן צו לפירוקו;

(2)בית המשפט נתן צו כינוס נכסים או צו פירוק זמני בעניינו של בעל ההיתר;

(3)בית המשפט נתן צו הקפאת הליכים, כמשמעותו בסעיף 350ב לחוק החברות, התשנ״ט–1999, בעניינו של בעל ההיתר.

(ד)בעל היתר לניהול אתר לאומי אינו זכאי לפיצוי כלשהו בשל ביטול, הגבלה או התניה של ההיתר, לפי סעיף זה.