סעיף 57 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ״ח–1998, עונשין.

(א)העובר על הוראה מהוראות סעיפים 25, 33(ג) או (ד), 40 או 52(ב), או העובר על הוראות סעיף 30(ד) וגורם בפגיעתו נזק חמור או בלתי הפיך, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב)העובר על הוראות סעיף 30(ד), או על תקנות או כללים שנקבעו לפי סעיפים 18, 33(ב), 49(ד) ו־66 או על תנאי מתנאי רשיון או היתר שניתנו על פיהם, דינו – מאסר שישה חודשים.

(ב1) (1)העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (בחוק זה – חוק העונשין):

(א)פוגע בסימון של שטח בתחום מוגן שנעשה לפי סעיף 36ב(ג);

(ב)נוהג ברכב בתחום מוגן בניגוד לסעיף 36ג, ובלבד שהוא סומן כאמור בסעיף 36ב(ג).

(2)העובר עבירה לפי פסקה (1) וגורם בכך לפגיעה בערך מוגן, דינו – מאסר שישה חודשים או כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין זה, ”פגיעה“ – כהגדרתה בסעיף 330(ה).

(3)עבירה לפי סעיף קטן זה היא עבירה מסוג העבירות של אחריות קפידה.

(4)על עבירה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות סעיפים 27 ו־27ב לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.

(ג)מי שאינו מקיים צו לפי סעיפים 54 או 55, דינו – מאסר שנתיים.

(ד)מי שהקים אנדרטה בניגוד לסעיף 52(א), דינו – מאסר שישה חודשים.

(ה)העובר על תקנות לפי סעיף 9, לענין אגרות כניסה ושירותים, או לפי סעיף 36, דינו – קנס.

(ו)היתה עבירה כאמור בסעיף קטן (א) עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל״ז–1977, או מאסר נוסף של שבעה ימים, לכל יום שבו נמשכת העבירה, וזאת מן היום שבו קיבל הנאשם הודעה בכתב מהרשות על ביצוע אותה עבירה או מיום הרשעתו בדין, הכל לפי המועד המוקדם יותר.

(ז)לבית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (ב1) יהיו הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי סעיף 11 לחוק שמירת הסביבה החופית.