סעיף 37 לחוק המים, תשי״ט–1959, סמכות להסדיר שימוש במים באזור קיצוב.

(א)הכריזה מועצת הרשות הממשלתית על אזור קיצוב ונראה לה שאין אפשרות סבירה להבטיח לאזור הספקת מים שתספיק לקיום הצריכה שהיתה קיימת בו ערב ההכרזה, רשאית היא להסדיר את ההספקה והצריכה באזור הקיצוב בכללים הקובעים –

(1)כמויות צריכה מכסימליות, מידות לאיכות המים ותנאי הספקתם ורשאית מועצת הרשות הממשלתית לדרג את הכמויות הקצובות, מידות האיכות ותנאי ההספקה לפי השימוש במים במסגרת מטרת מים פלונית, לפי עונות השנה, לפי שעות היממה, לפי טיב הקרקע וסוגה ולפי נתונים, גיאוגרפיים, בריאותיים או אחרים;

(2)מטרות מים שהן, במקרה של מחסור במים, עדיפות על מטרות אחרות, והוא הדין לגבי שימושים שונים במסגרת מטרה פלונית.

(ב)המגמה בכללים לפי סעיף קטן (א)(1) תהיה – ככל שהמצב ההידרולוגי יאפשר זאת – שהפחתת כמויות המים תחול במידה יחסית על צרכני האזור הנוגעים בדבר ובשים לב לזכויות המים שהוכרו להם על ידי המוסדות המוסמכים לכך, בין שנוצלו זכויות אלה ובין שטרם נוצלו.

(ג)הוכרז אזור קיצוב, וקצבה מועצת הרשות הממשלתית את היקף הצריכה המרבית הכוללת המותרת בו למטרת חקלאות, יקבע שר החקלאות, בתקנות, אמות מידה להקצאת המים, במסגרת היקף הצריכה שקצבה המועצה, בידי מנהל הרשות הממשלתית ברישיונות לפי סעיף 23.

פורסמו כללי המים (השימוש במים באזור קיצוב), תשל״ו–1976.

פורסמו כללי המים (הסדר מפורט לאזור קיצוב), התשפ״ו–2026; ראו גם כללי המים (הסדר מפורט לאזור קיצוב), התשפ״ב–2021, כללי המים (הסדר מפורט לאזור קיצוב), התשפ״ג–2023, כללי המים (הסדר מפורט לאזור קיצוב), התשפ״ד–2023 וכללי המים (הסדר מפורט לאזור קיצוב), התשפ״ה–2024.

פורסמו כללי המים (השימוש במים באזור קיצוב) (הספקה נוספת למטרת חקלאות), התשפ״ד–2023.