סעיף 25 לתקנות הסמים המסוכנים, תש״ם–1979, סימון של כלי קיבול.

(א)בתקנה זו –

”כלי־קיבול“ – לרבות אריזה אחרת;

”תכשיר“ – לרבות תרופה שנרקחה על־פי מרשם.

(ב)על גבי כלי־קיבול של סם מסוכן יצויין סוג הסם והכמות שבכלי.

(ג)נמצא בכלי קיבול תכשיר המכיל סם מסוכן, יינתן על גבי הכלי גם סימון זה:

(1)לגבי תכשיר המחולק למנות – מספר המנות שבכלי וכמות הסם המסוכן שבכל מנה;

(2)בכל מקרה אחר – ריכוזו או כמותו של הסם המסוכן שבתכשיר וכמותו הכוללת שבכלי.

(ד)אין לפרט כאמור בתקנת־משנה (ג) אם הגורם המורשה נתן הוראה מפורשת לכך על גבי המרשם.

(ה)אין חובה לציין את כמות הסם המסוכן על גבי כלי קיבול המשמש לאיחסונו בבית־מרקחת או בעסק לחומרים רפואיים ולתכשירים רפואיים, כמשמעותם בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשל״ג–1973.

(ו)תקנה זו באה להוסיף על הוראות הסעיפים 4 ו־5 לצו הרוקחים (סיווג רעלים, רישומם והחזקתם), תשל״ג–1972, ולא לגרוע מהם; לענין סעיף 5 האמור רואים כרעל הגורם לתלות כל סם מסוכן המנוי בתוספת לפקודה, לרבות הסמים שמועטו באותה תוספת, אך למעט אבקת דובר.