סעיף 17 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי צבור), 1943, בעלים רשומים או צדדים המחזיקים בקרקע כבעלים דינם כזכאים בקרקע.

אם מתעוררת איזו שאלה בדבר זכות הקנין לכל קרקע העומדת להרכש עפ״י פקודה זו, הרי הבעלים הרשומים, או, כשהקרקע איננה רשומה, האנשים המחזיקים בה כבעליה בזמן רכישתה, יהיו רואים אותם כזכאים לאותה קרקע עפ״י החוק, אלא אם כן הוכח ההיפך מזה כדי הנחת דעתו של בית המשפט; והם וכל הצדדים התובעים מכוחם או מכוח החזקה שלהם יהיו רואים אותם כזכאים לתמורה או לכסף הפיצויים, אולם בלי לפגוע בכל מו״מ משפטי שלאחר מכן נגד אותם הצדדים עפ״י דרישת כל אדם הטוען כי זכותו לקרקע עדיפה משלהם:

בתנאי שאם טוענת ממשלת ישראל כי כל קרקע בלתי־רשומה היא קרקע ממשלתית פנויה, הרי חובת ההוכחה שהקרקע מוחזקת בבעלות פרטית מוחלטת או בחזקה חוקית של אדם תחול על האדם הטוען טענה זו.