סעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ״ז–1967, התקופות לתשלום החוב הפסוק ושיעורי התשלום.

(א)התקופה לתשלום החוב הפסוק בצו תשלומים לפי סעיפים 7א(ג), 69, 69יג(ב)(1) או 74יא (בסעיף זה – צו תשלומים) לא תעלה על תקופה כמפורט להלן:

(1)שלוש שנים – אם סכום החוב אינו עולה על 100,000 שקלים חדשים;

(2)ארבע שנים – אם סכום החוב עולה על 100,000 שקלים חדשים.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), שוכנע רשם ההוצאה לפועל, במועד מתן צו התשלומים או במועד מאוחר יותר, כי אין ביכולתו של החייב לשלם את החוב הפסוק בתקופות או בשיעורים כאמור בסעיף קטן (א) וכי החייב יוכל לשלם את החוב הפסוק בתוך תקופה ארוכה יותר, רשאי הוא להאריך את תקופת תשלום החוב לתקופות נוספות שלא יעלו בסך הכול על שלוש שנים מתום התקופות האמורות בסעיף קטן (א) (בסעיף זה – החלטת הארכה); הרשם יפרט בהחלטתו את נימוקיו.

(ג)נתן רשם ההוצאה לפועל החלטת הארכה, יבחן אם יכולתו של החייב לשלם את החוב הפסוק בהתאם להחלטת ההארכה ממשיכה להתקיים; הבחינה תיערך בתום שנה ממועד מתן ההחלטה או בתום תקופה אחרת שקבע רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו (בסעיף קטן זה – מועד הבחינה), ולשם כך יורה הרשם בהחלטת ההארכה כי על החייב להגיש במועד הבחינה, הצהרה וכתב ויתור על סודיות כאמור בסעיף 7א(א); מצא רשם ההוצאה לפועל במועד הבחינה כי אין ביכולתו של החייב לשלם את החוב הפסוק בהתאם להחלטת ההארכה – יחולו הוראות סעיף 7א2.

(ד)על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), רשם ההוצאה לפועל רשאי לתת צו תשלומים לתקופה העולה על התקופות האמורות בסעיפים קטנים אלה, אם הזוכה והחייב נתנו את הסכמתם לכך.