סעיף 3א לחוק האזרחות, תשי״ב–1952, הרחבת אזרחות מכוח ישיבה בישראל.

(א)מי שנולד לפני הקמת המדינה ונתקיימו בו התנאים הבאים, יהיה לאזרח ישראלי מכוח ישיבה בישראל מיום תחילתו של חוק האזרחות (תיקון מס׳ 4), תש״ם–1980 (להלן – יום תיקון תש״ם):

(1)הוא לא היה לאזרח ישראלי מכוח הוראה אחרת של חוק זה;

(2)ערב הקמת המדינה הוא היה נתין ארצישראלי;

(3)ביום כ״א בתמוז תשי״ב (14 ביולי 1952) הוא היה תושב ישראל ורשום במרשם התושבים לפי פקודת מרשם התושבים, תש״ט–1949;

(4)ביום תיקון תש״ם הוא היה תושב ישראל ורשום במרשם האוכלוסין;

(5)הוא איננו אזרח של אחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי״ד–1954.

(ב)מי שנולד אחרי הקמת המדינה ונתקיימו בו התנאים הבאים יהיה לאזרח ישראלי מכוח ישיבה בישראל מיום תיקון תש״ם:

(1)הוא לא היה לאזרח ישראלי מכוח הוראה אחרת של חוק זה;

(2)ביום תיקון תש״ם הוא היה תושב ישראל ורשום במרשם האוכלוסין;

(3)הוא צאצא של אדם שנתקיימו בו התנאים שבפסקאות (1) עד (3) לסעיף קטן (א).