סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, עבירות.

(א)העושה אחת מאלה:

(1)נכנס לישראל, או יושב בה, בניגוד לחוק;

(2)נותן ידיעה כוזבת כדי להשיג, לעצמו או לאחר, אשרה לישראל או רשיון לישיבה בה;

(3)מפר תנאי מהתנאים שנקבעו באשרתו או ברשיון הישיבה שניתנו לו לפי חוק זה;

(3א)נכנס לאחת מהארצות המפורטות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954, בלא היתר, בניגוד להוראות סעיף 7א;

(3ב)מפר תנאי מהתנאים שנקבעו בהיתר שניתן לפי סעיף 7א;

(4)עובר על הוראה אחרת של חוק זה או של תקנות שהותקנו על פיו,

דינו – מאסר שנה, ולעניין עבירה לפי פסקאות (1) או (3), אם נכנס לישראל מהאזור או דרך האזור, דינו – מאסר שנתיים.

(ב)הורשע אדם בעבירה כאמור בסעיף קטן (א) סיפה, בנסיבות האמורות בו, יצווה בית המשפט, נוסף על כל עונש, על אחד או יותר מאלה, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו:

(1)הטלת קנס בסכום שלא יפחת מ־10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 40,000 שקלים חדשים;

(2)חילוט רכוש של הנידון שנתפס בהתאם להוראות סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי; לעניין סמכות התפיסה לפי סעיף 32 האמור – יראו כסף מזומן שנמצא על חשוד בעבירה כאמור ברישה, בנסיבות המפורטות בו, כשכר שניתן בעד ביצוע העבירה או כאמצעי לביצועה, אלא אם כן הוכח אחרת.