סעיף 23 לחוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, העברות בטלות.

(א) (1)העברת נכס או מסירת נכס לנפקד או לאחר לטובת נפקד, בתוך התקופה שבין יום כ״א באדר ב׳ תש״ח (1 באפריל 1948) ובין יום פרסום מינוי האפוטרופוס, שנעשתה מתוך כוונה להבריח את הנכס, כולו או מקצתו, או את תמורתו, כולה או מקצתה, לחלק מארץ־ישראל שהיה בשעת ההעברה או המסירה מחוץ לשטח ישראל, או ללבנון, למצרים, לסוריה, לסעודיה, לעבר הירדן, לעיראק או לתימן – בטלה ומבוטלת.

(2)העברת נכס או מסירת נכס מידי נפקד לאדם אחר, בתוך התקופה האמורה בפסקה (1), שנעשתה בתמורה מדומה או בלתי מספקת, או בלי תמורה, או בלחץ בלתי הוגן – בטלה ומבוטלת.

(ב)נכס שהועבר או נמסר כאמור בסעיף קטן (א) ייחשב כנכס מוקנה, וכל אדם שהעביר או מסר או קיבל את הנכס יהיה אחראי כלפי האפוטרופוס לנכס או לשוויו.

(ג)האפוטרופוס רשאי לדרוש בכתב מכל אדם שהוא רואה אותו כאחראי לפי סעיף קטן (ב) למסור לו את הנכס או את שוויו, ואותו אדם חייב למלא אחרי הדרישה, אלא שיהא רשאי לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי בירושלים תוך שלושים יום מיום קבלת הדרישה.

(ד)הערעור יוגש ויתברר בצורת בקשה בדרך המרצה. האפוטרופוס יהיה משיב בערעור.

(ה)מצא בית המשפט המחוזי שדרישת האפוטרופוס אינה מוצדקת מבחינת העובדות או החוק, יבטל את הדרישה ויכריז על ביטול תוצאותיה.

(ו)כל בעל דין הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף זה, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים אזרחיים, והוראות תקנות הפרוצדורה האזרחית, 1938, יחולו כאילו היתה החלטת בית המשפט המחוזי פסק־דין של אותו בית משפט במשפט אזרחי שהמערער על הדרישה היה בו התובע והאפוטרופוס – הנתבע.

(ז)הטוען שהעברת נכס או מסירת נכס לנפקד או לאחר לטובת נפקד, בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א)(1), נעשתה שלא מתוך כוונה להבריח את הנכס, כולו או מקצתו, או את תמורתו, כולה או מקצתה, כאמור באותו סעיף קטן, וכן הטוען שהעברת נכס או מסירת נכס מידי נפקד לאדם אחר, בתוך התקופה האמורה, נעשתה בתמורה מלאה או שלא בלחץ בלתי הוגן – עליו הראיה.