סעיף 35 לחוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, עבירות.

(א)אדם שעשה אחת מאלה:

(1)עבר על הוראה מהוראות סעיף 22(א);

(2)עבר על האמור בצו לפי סעיף 11;

(3)הסתיר נכס נפקד מפני האפוטרופוס או לא מסר לו נכס שהוא חייב למסור לו;

(4)מסר בזדון לאפוטרופוס או לאחד ממפקחיו, מסוכניו או מפקידיו הצהרה או ידיעה שהיא כוזבת בפרט חשוב,

דינו – מאסר עד שתי שנים או קנס עד חמש מאות לירות או שני הענשים כאחד.

(ב)אדם שעשה אחת מאלה:

(1)לא מסר לאפוטרופוס או לאחד ממפקחיו, מסוכניו, או מפקידיו, דין וחשבון, חשבון, הודעה, או מסמך אחר, או ידיעה, שהוא חייב למסור לפי חוק זה;

(2)מסר, מתוך רשלנות, לאפוטרופוס או לאחד ממפקחיו, מסוכניו, או מפקידיו, הצהרה או ידיעה שהיא כוזבת בפרט חשוב;

(3)הפריע בזדון לאפוטרופוס או לאחד ממפקחיו, מסוכניו, או מפקידיו, במילוי תפקיד מתפקידיהם לפי חוק זה;

דינו – מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה לירות או שני הענשים כאחד.

(ג)נאשם בעבירה לפי סעיף זה חבר בני אדם, ייאשם בה גם כל אדם שהיה בשעת העבירה ראש החבר, מזכירו, נאמנו, מנהלו, מנהל עסקיו או חשבו הראשי או היחיד, אלא אם אדם זה הוכיח כי העבירה נעברה בלי ידיעתו או כי הוא נקט את כל האמצעים המתאימים למניעתה.

(ד)לא יוגש משפט על עבירה לפי סעיף זה אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בהסכמתו בכתב.