סעיף 15א לתקנות מס ערך מוסף, תשל״ו–1976, מס תשומות על טובות הנאה.

(א)בתקנה זו –

”תשומה“, בשל עובד – נכס או שירות כגון ארוחה, דיור, מתנה או בידור, המיועדים להנאתם, לתועלתם, לרווחתם או לטובתם של העובד או של בן־משפחתו;

”עובד“ – לרבות אדם שיש לו חלק בבעלות בעסק או אחד ממנהליו.

(ב)מס תשומות שנתחייב בו עוסק על תשומה בשל עובדו אינו ניתן לניכוי אלא אם הוכח, להנחת דעתו של המנהל, כי התשומה נמכרה לעובד או ניתנה לו כשירות, והמכירה או מתן השירות כלולים בדו״ח תקופתי של העוסק כעסקאות חייבות במס שמחירן נקבע לפי הוראות סעיף 10 לחוק.