סעיף 4ח לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982, הזכות לרכוש תיול פנימי.

(א)בסעיף זה –

”ספק מורשה“ – לרבות בעל רישיון לשידורי לוויין כהגדרתו בסעיף 6מג;

”ציוד קצה לווייני“, ”צלחת קליטה“ – כהגדרתם בפרק ב׳2;

”תיול פנימי“ – החלק מרשת הבזק, המותקן בחצריו של אדם ובחצרים משותפים, והנועד לשמש את החצרים של אותו אדם בלבד.

(ב)בלי לגרוע מהוראות סעיף זה, רשאי אדם כאמור בסעיף קטן (א), לרכוש מספק מורשה, תמורת תשלום, את התיול הפנימי אם הוא בבעלותו של ספק מורשה, ובלבד שהתיול הפנימי מותקן בחצרים המשמשים למגורים בלבד.

(ג)רכש אדם את התיול הפנימי, לא ייתן לו ספק מורשה אחר או ספק מורשה לשידורים אחר, שירותי בזק או שידורים הכרוכים בשימוש בתיול הפנימי, אלא אם כן נוכח שהרוכש שילם לספק המורשה שבבעלותו היה התיול הפנימי בעבור הרכישה.

(ד)רכישת התיול הפנימי, כאמור בסעיף קטן (ב), יכול שתעשה באמצעות ספק מורשה אחר, או ספק מורשה לשידורים אחר, אם הוסכם כך בינו לבין האדם שבחצריו מותקן התיול הפנימי; הוסכם כאמור, יודיע על כך הספק המורשה האחר, או הספק המורשה לשידורים האחר, לספק המורשה שבבעלותו התיול הפנימי, ויהיה אחראי לתשלום בעבור רכישתו, והוראת סעיף קטן (ג) לא תחול.

(ה)התשלום בעבור התיול הפנימי יהיה כדלקמן:

(1)בבית משותף – 120 שקלים חדשים כולל מס ערך מוסף, ואם הרכישה נעשית בדרך האמורה בסעיף קטן (ד), ישולם הסכום ב־12 תשלומים שווים;

(2)בחצרים שאינם בית משותף – בסכום שקבע השר באישור הועדה;

(3)השר, באישור הועדה, רשאי לשנות את הסכום האמור בפסקת משנה (1), וכן לקבוע את אופן עדכון הסכומים ואת דרכי תשלומם, ורשאי הוא לקבוע סכומים שונים, לפי אמות מידה שיקבע, לרבות לסוגי חצרים.

(ו)הוראות סעיף זה יחולו גם על רכישת ציוד קצה לווייני, למעט צלחת קליטה, ממיר או מפענח, אם הוא בבעלותו של ספק מורשה לשידורי טלוויזיה בלוויין.