סעיף 64 לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע״ד–2014, הפקה ורכישה של תכניות.

(א)תאגיד השידור הישראלי יוציא, בכל שנה, הוצאה למימון הפקה ולרכישה של תכניות כמפורט בתוספת ובהתאם למרכיבי ההוצאה והסכומים המפורטים בה.

(ב)תאגיד השידור הישראלי לא ירכוש מגורם אחד, בשנה אחת, הפקות מקומיות קנויות בסכום העולה על 10% מסכום ההוצאה השנתית שעליו להוציא למימון הפקות מקומיות קנויות, בהתאם להוראות התוספת; לעניין סעיף קטן זה יראו בתאגיד, במי ששולט בו ובתאגיד בשליטת מי מהם, גורם אחד.

(ג)בחירת הפקות מקומיות קנויות שירכוש תאגיד השידור הישראלי תיעשה בהתייעצות עם נציגי ציבור בעלי ניסיון מתאים, שתמנה המועצה לשם כך לתקופות שלא יעלו על שלוש שנים; שמות נציגי הציבור שמונו כאמור יפורסמו באתר האינטרנט של תאגיד השידור הישראלי.

(ד)תאגיד השידור הישראלי לא יתקשר בהסכם לרכישת הפקה מקומית קנויה, אלא לאחר שהגורם שהוא מתקשר עמו המציא לו תצהיר בכתב, שלו ושל בעלי הזיקה אליו, בדבר קיום חובותיו בעניין שמירת זכויות עובדים, לפי דיני העבודה, החלים עליו כמעסיק; לעניין זה, ”בעל זיקה“ ו”תצהיר בכתב“ – כהגדרתם בסעיף 2ב לחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל״ו–1976.

(ה)המועצה –

(1)רשאית לקבוע כללים לביצוע סעיף זה, לרבות בדבר הקצאת תקציבים שיאפשרו ביצוע הפקות מקומיות קנויות ברמה ובאיכות הולמות;

(2)תקבע כללים לעניין שיעור ההוצאה השנתי לרכישת הפקות מגורם אחד ולעניין בחירת הפקות מקומיות קנויות, אם סכום ההוצאה השנתי לשידור על גבי רשת האינטרנט עלה על 20 מיליון שקלים חדשים.

פורסמו כללי מועצת תאגיד השידור הישראלי (הפקה מקומית קנויה), התשפ״ד–2024.

(ו)המועצה, באישור ועדת הכלכלה, רשאית לשנות את התוספת.