סעיף 260 לפקודת החֲבָרות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983, סייגים לבקשת פירוק מאת משתתף או נושה.

(א)משתתף אינו רשאי להגיש בקשת פירוק אלא אם –

(1)מספר חברי החברה פחת, בחברה ציבורית – משבעה, ובחברה פרטית – משניים;

(2)המניות שמכוחן הוא משתתף, כולן או מקצתן, הוקצו לו מלכתחילה או היו בידו ורשומות על שמו לפחות ששה חדשים מתוך שמונה עשר החדשים שלפני תחילת הפירוק או שנסבו אליו עקב מותו של בעלן הקודם;

(3)בחברה שאין לה הון מניות – הוא היה חבר בה מיום שהואגדה או לפחות ששה חדשים מתוך שמונה עשר החדשים שלפני תחילת הפירוק, או מכוח היותו מנהל עזבון של חבר שנפטר או יורשו.

(ב)בקשת פירוק מאת נושה מותנה או נושה עתידי לא ידון בה בית המשפט אלא אם ניתנה ערובה סבירה בעיניו להוצאות ולאחר שהוכח להנחת דעתו כי לכאורה יש לפרק את החברה.