סעיף 2 לחוק הפסיכולוגים, תשל״ז–1977, ייחוד העיסוק.

(א)לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג ובהתאם לרישומו או בהתאם להיתרו ותנאיו לפי סעיף 19.

(ב)בעל תואר ”בוגר“ בפסיכולוגיה שניתן מאת מוסד שהוכר כמוסד להשכלה גבוהה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי״ח–1958, או בעל תואר בפסיכולוגיה שניתן מאת מוסד בחוץ לארץ וועדת הרישום הכירה בו כשווה ערך לתואר ”בוגר“ כאמור – לא יעסוק בפסיכולוגיה אלא בפיקוחו או בהדרכתו של פסיכולוג במקום עבודה שהכירה בו המועצה או בצבא־הגנה לישראל ובתקופות אלה:

(1)תקופה שלא תעלה על שלוש שנים מיום תחילת חוק זה או מיום תחילת עיסוקו בפסיכולוגיה, הכל לפי המאוחר יותר;

(2)כל התקופה שבה הוא לומד לקבלת תואר ”מוסמך“ לפסיכולוגיה במוסד שהוכר כמוסד להשכלה גבוהה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי״ח–1958.

(ב1)המשלים לימודים כאמור בסעיף 15(3) לא יעסוק בפסיכולוגיה, אלא במשך התקופה שנקבעה להשלמת לימודיו לפי הסעיף האמור ובתנאים אלה:

(1)בפיקוחו או בהדרכתו של פסיכולוג;

(2)במקום עבודה שהכירה בו המועצה או בצבא הגנה לישראל;

ובלבד שתקופת העיסוק, תוך כדי השלמת הלימודים, לא תעלה על 3 שנים מיום קביעת התכנית להשלמת הלימודים כאמור באותו סעיף.

(ג)לא יראו בעיסוק בפסיכולוגיה פעולה שעשה אדם באקראי או במהלך עיסוקו במקצועו כדין ובתום לב.